גיבורת 'קוֹנטרַפּוּנקט', הרומאן הרביעי של אנקוויסט, מכוּנָה פשוט "אשה", או "אֵם". המחברת מתקשה לנקוב בשמה. לפני קרוב לשלושים שנה, לאחר שהאשה סיימה את הקונסרבטוריון, וכשבתה ובנה היו קטנים, היא התאמנה בנגינה בפסנתר של "וריאציות גולדברג" מאת באך. עכשיו היא חוזרת לתרגל את היצירה התובענית, ובמקביל להטמעת התווים ולחילוץ המלודיות היא כותבת בעיפרון רסיסי זיכרונות מחיי המשפחה עם בעלה, בנה, ובעיקר עם בתה – כילדה, כנערה, כאשה צעירה. אפיזודות יומיומיות שלוות ותַמות, נוגעות ללב וכתובות להפליא, מתחים משפחתיים שגרתיים, ורגעים של קרבה גדולה, מסופרים כאן דרך עיני אשה מאופקת, קצת חרדתית, קצת רכושנית. המוזיקה של באך, פרטים שהיא קוראת על חייו, והבעיות הטכניות של הנגינה, מספקים לאשה שפע של מטאפורות, שמעלות בה, באופן אסוציאטיבי, את האנקדוטות מן העבר. אבל ככל שנמשכים הקריאה ואימוני הנגינה, וריאציה אחרי וריאציה, הולכת ומתרמזת איזו אימה אפלה. האֵם המנגנת והכותבת מתחברת יותר ויותר אל תיבות במוזיקה שהן, לפי פרשנותה, מַפָּלים מבשרי רעות, מקומות של יגון שבאך כובש בהם את ייאושו ומנסה לזקוף את קומתו. האם באמת קיים מפנה טראגי ברוב הווריאציות, או רק היא מפרשת אותן כך? האם היתה המטרה העיקרית של כתיבת "וריאציות גולדברג" להגן על יוצרן מפני טירוף הדעת? בכאוס הנפשי שמתברר כי האשה שרויה בו, בבלבול ובזעם הקפוא שלה, מעניקה לה הנגינה גישה אל זיכרונה, גשר צר אל לב חורבנה האישי – גשר שמחלץ אותה מן האומללות חסרת המלים. יחסי אֵם־בת מתוארים כאן, באופן נדיר, באמצעות מוזיקה ההופכת לקרום של מלים מדודות, שמתחתיו רוחשים עומק ועוצמה רגשיים.אנה אנקוויסט – מספרת, משוררת, פסיכואנליטיקנית, בעלת הכשרה של פסנתרנית קלאסית – היא היום אחת הסופרות הגדולות והמצליחות באירופה. הרומאנים הקודמים שלה, שכולם תורגמו מהולנדית לעברית בידי רן הכהן ('יצירת המופת', 'הסוד', 'השיבה הביתה'), ריגשו את הקוראים והמבקרים גם בארץ. 'קוֹנטרַפּוּנקט' הוא האוטוביוגרפי ביותר מבין ספריה. בקיץ 2001 דרסה משאית למוות את בתה מרגיט, שרכבה על אופניה באמסטרדם.

גיבורת 'קוֹנטרַפּוּנקט', הרומאן הרביעי של אנקוויסט, מכוּנָה פשוט "אשה", או "אֵם". המחברת מתקשה לנקוב בשמה. לפני קרוב לשלושים שנה, לאחר שהאשה סיימה את הקונסרבטוריון, וכשבתה ובנה היו קטנים, היא התאמנה בנגינה בפסנתר של "וריאציות גולדברג" מאת באך. עכשיו היא חוזרת לתרגל את היצירה התובענית, ובמקביל להטמעת התווים ולחילוץ המלודיות היא כותבת בעיפרון רסיסי זיכרונות מחיי המשפחה עם בעלה, בנה, ובעיקר עם בתה – כילדה, כנערה, כאשה צעירה. אפיזודות יומיומיות שלוות ותַמות, נוגעות ללב וכתובות להפליא, מתחים משפחתיים שגרתיים, ורגעים של קרבה גדולה, מסופרים כאן דרך עיני אשה מאופקת, קצת חרדתית, קצת רכושנית. המוזיקה של באך, פרטים שהיא קוראת על חייו, והבעיות הטכניות של הנגינה, מספקים לאשה שפע של מטאפורות, שמעלות בה, באופן אסוציאטיבי, את האנקדוטות מן העבר. אבל ככל שנמשכים הקריאה ואימוני הנגינה, וריאציה אחרי וריאציה, הולכת ומתרמזת איזו אימה אפלה. האֵם המנגנת והכותבת מתחברת יותר ויותר אל תיבות במוזיקה שהן, לפי פרשנותה, מַפָּלים מבשרי רעות, מקומות של יגון שבאך כובש בהם את ייאושו ומנסה לזקוף את קומתו. האם באמת קיים מפנה טראגי ברוב הווריאציות, או רק היא מפרשת אותן כך? האם היתה המטרה העיקרית של כתיבת "וריאציות גולדברג" להגן על יוצרן מפני טירוף הדעת? בכאוס הנפשי שמתברר כי האשה שרויה בו, בבלבול ובזעם הקפוא שלה, מעניקה לה הנגינה גישה אל זיכרונה, גשר צר אל לב חורבנה האישי – גשר שמחלץ אותה מן האומללות חסרת המלים. יחסי אֵם־בת מתוארים כאן, באופן נדיר, באמצעות מוזיקה ההופכת לקרום של מלים מדודות, שמתחתיו רוחשים עומק ועוצמה רגשיים.אנה אנקוויסט – מספרת, משוררת, פסיכואנליטיקנית, בעלת הכשרה של פסנתרנית קלאסית – היא היום אחת הסופרות הגדולות והמצליחות באירופה. הרומאנים הקודמים שלה, שכולם תורגמו מהולנדית לעברית בידי רן הכהן ('יצירת המופת', 'הסוד', 'השיבה הביתה'), ריגשו את הקוראים והמבקרים גם בארץ. 'קוֹנטרַפּוּנקט' הוא האוטוביוגרפי ביותר מבין ספריה. בקיץ 2001 דרסה משאית למוות את בתה מרגיט, שרכבה על אופניה באמסטרדם.