הספר הזה, בהמשך לקודמו, הוא צעד נוסף אקספרימנטלי בהתמרה של הביו-גרפיה של המחבר הבאה לידי ביטוי בהתנסויות וברגעי חיים התחומים בזמן, במקום, בגוף ובהיסטוריה לפסיכו-גרפיה השואפת לחרוג מממדים אלה אל המרחב של "הפסיכה", הנפשי הלא מגודר, הקורא אל האינסופי. בהמשך לכך ואולי כחלק ממסע זה, מבקש המחבר בספר זה, לבדוק את האפשרות לכונן מחדש את האלוהי ביקום שהאלוהים התאדה מתוכו בחלוף ההיסטוריה והימים. החיפוש אחר האלוהי והנשגב נערך בעזרת תנועת המילה, כדרך הזן-בודהיזם, דווקא מתוך האימננטיות, האדם והאדמתי, היום-יומי. יותר מכול, מתמקד החיפוש אחר האלוהי בדיאלוג האינטימי עם הרגע היום-יומי שבהעדר מבט ומגע, הופך לגולמי, לבנאלי, וצלם האלוהי נושר מתוכו.