דִילִי אַרְמַדִילִי אוֹהֵב לְנַסּוֹת דְּבָרִים חֲדָשִׁים. הוּא אוֹהֵב לְשַׂחֵק, לִלְמֹד, לָרוּץ וּלְהַצְלִיחַ. אֲבָל יֵשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁהוּא מַמָּשׁ לֹא אוֹהֵב: לִטְעוֹת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ, דִילִי מִתְכַּוֵּץ, מִתְגַּלְגֵּל לְכַדּוּר קָטָן, וּמְקַוֶּה שֶׁאַף אֶחָד לֹא רָאָה. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד, מִתּוֹךְ טָעוּת קְטַנָּה, נוֹלָד יְצוּר קָטָן, שׁוֹבָב וְחָכָם: הַפִּקְשׁוּשׁוֹן. וְהַפִּקְשׁוּשׁוֹן הַזֶּה לֹא בָּא לִצְחֹק עַל דִילִי. הוּא בָּא לְגַלּוֹת לְדִילִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב: שֶׁלִּפְעָמִים, דַּוְקָא טָעוּת קְטַנָּה, פּוֹתַחַת דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה.