"ההגדה לבן יוסף" מאת איה הוכשטט כהן הוא מסע מרתק בזמן, שבו קולו של זקן חיפאי מעלה זיכרונות מרתקים מימי נעוריו בירושלים. הספר מציע הצצה נדירה אל חייו של אדם שחווה את המורכבות והיופי של החיים בעיר הקדושה, תוך שהוא נאבק בזקנותו ובבדידותו בחיפה. דרך עיניו, נחשפים הקוראים לסיפורים מרגשים ואותנטיים המשקפים את רוח התקופה ואת השפעתה על האדם הפרטי. כתיבה אישית ונוגעת ללב זו מתאימה לחובבי סיפורי חיים, הירושלמים בנשמה, וכל מי שמחפש לקרוא טקסטים בעלי עומק רגשי והיסטורי. הספר מזמין את הקורא להרהר על משמעות החיים, ההזדקנות והמורשת שאנו משאירים אחרינו. "ההגדה לבן יוסף" הוא לא רק סיפור אישי, אלא גם מסמך תרבותי נדיר שמחבר בין הדורות ומגלה את הכוח המופלא של הזיכרון.

עתה משזקנתי ושַׂבְתִּי, כלה ונחרצה עמי שלא אתן לסיפור המעשה להלן שיאבד בתהום הנשייה. ספון ומסוגר אנוכי בביתי שבעיר חיפה, ובשערי אין יוצא ואין בא. אם אין לו לאדם אוהבים, נוח לו שימות. גם רחוקה ירושלים, עיר מולדתי, ממני כרחוק המזרח מן המערב. רק ספרי שאספתי בעמל רב בשנות חיי הארוכות, המה ישמשוני לחברה, ומתנחם אנוכי במליצותיו של הרשב"ג זצ"ל שגם הוא, כמוני, התענה בייסורי הגוף והנפש בכתבו:"כְּאֵבִי רַב וּמַכָּתִי אֲנוּשָה / וְכֹחִי סָר וְעַצְמוּתִי חֲלוּשָה,וְאֵין מִבְרָח וְאֵין מָנוֹס לְנַפְשִי / וְאֵין מָקוֹם תְּהִי לִי בוֹ נְפִישָׁה."ממרום שנותי וטרם אאסף אל אבותי הזכורים לטוב, שב ההד ומעלה מבית הגנזים של זכרונותי את סיפור המעשה ההוא מימי חלדי ובוער בעצמותי כאש לספרו, למען יִרְאוּ הדורות הבאים ואף יִרָאוּ. כמה טרופים ומטורפים היו הימים ההם, אף על פי כן, אויה להם, לסכלות ולרהב הנעורים, שעוד לא בשלו די צרכם וראות עתיד לא השכילו.