לאן? לאיזו תחנה בעבר מבקשים להחזירנו? לחינוך הספרטני? לחינוך הישועי? ל"חדר" היהודי או ל"פדגוגיה השחורה"? הפדגוגיה השחורה לא נעלמה: היא פחות דומיננטית ופחות נראית לעין,אך ניתן לזהותה ולגלותה בתרבות זמננו. העקרונות שלה נטועים באותו "עבר" שאליו מתכוונים להחזירנו חסידי ה"חזרה ליסודות" – נשענים על איזו נוסטלגיה,על אמיתות חלקיות ואשליות בדבר "החסד של העבר": "אז היה טוב יותר"… אלה אינם אלא ביטויים של שמרנות,כְּבִילוּת לֶעָבָר והגנה על עמדות כוח ושליטה. ובמחשבה נוספת,אינם אלא אמצעים לשטיפת-מוח המונית. האם כדי להתגבר על מצוקות של משמעת רופפת ו"חוצפה של ילדים" נהיה מוכנים לאמץ את עקרונותיו של אותו חינוך "ישן וטוב" ?! הַשְׁתָקָה?! הַבְנָיָה חברתית ותרבותית של שתיקה היא מהלך סמוי מן העין. ההשתקה לעתים משתמעת… נרמזת,ויש שהיא מוכרזת ללא בושה בראש חוצות. התבוננות בדפוסי השיח וניתוח השיח (Speech Analysis) חושפים מנגנונים חברתיים מוּבְנים שמכוּוָנים להגבלת השיחה או להַשְׁתָקָתָה. […] כולנו מתמודדים עם השפעות של קושי תרבותי משותף שאני קוראת לו: "הַשְתָקָה מוּבְנֵית". […] יש שהשתיקה היא חלק מסגנון חיים […],אך יש השתקה שנכפית על האדם בגלוי או בסמוי. השתקה כזו מְשתֶקֶת ומביאה לשתיקה רועמת. יש שהיא גורמת להפנמה של הדיכוי. האדם,גם כשהוא ילד,מתחיל להאמין שהוא באמת אינו צריך לדבר משום שדבריו אינם ראויים. מצד שני,ראוי לבחון מהלך תרבותי של הידברות מובנית. שתביא למהפך – לדיאלוג,שהוא היפוכה של ההשתקה – ויצור תנאים אופטימליים להידברות ויעניק לה מעמד מכובד". שימוש בשפת הזכויות במערכת החינוך – "בקהילת אנשי החינוך מתקיים ויכוח מקיף האם נכון לעסוק בנושא זכויות הילד בכלל ובמערכת החינוך באופן מיוחד והאם נכון ליישם הלכה למעשה את שפת הזכויות בחיי היום יום בבתי הספר? דיון זה ראוי שיתקיים בכל מערכת פוליטית ובכל מערכת חינוכית,אולם יש לו מקום מיוחד וחשוב במציאות הסבוכה בה נמצאת מדינת ישראל". ד"ר אוקי מרושק קלארמן,מנהלת עמיתה במדרשת אדם ע"ש אמיל גרינצוויג בספרה רחב היריעה מעלה רינה יצחקי את בעיית שמירת זכויות הילד ובמיוחד את "זכותו להישמע". לשם כך היא משתמשת במקורות רבים ומגוונים,החל מן המקרא ועד ימינו. בכישרון רב היא משלבת בהרצאת דבריה את חוויותיה מימי ילדותה שהניעו אותה לפעילות בנושא זכויות הילד,את תרומת בית הוריה שחינכו אותה לאהבת הזולת ולחובת העזרה לחלש ואת חוויותיה כמורה מתחילה ברמלה,הלוחמת על זכויות תלמידיה. בספר נידונות גם התיאוריות השונות בנושא יחסי ילד-מבוגר שנוצרו במהלך הדורות,תוך ביקורת משכנעת על רבות מתיאוריות אלה המקובלות בחלקן עד היום. הספר דן גם בשינויים שחלו בתחום זה בזכות האמנות הבינלאומיות שנחתמו בנושא ההגנה על זכויות הילד. ניסיונה הרב של המחברת כמורה,כמדריכת מורים בסמינר וכפעילה שנים רבות בארגון… הופך את ספרה למכשיר עזר רב ערך להורים,ובעיקר למורים,לחשיבה מחודשת בנושא יחסיהם עם בניהם ועם תלמידיהם. הספר גם מציע דרכים רבות ומגוונות ליישום העיקרון של "זכות הילד להישמע" שבו מאמינה המחברת ללא סייג. תמר קוכמן,עורכת,מורה ומחנכת בעלת ניסיון.

לאן? לאיזו תחנה בעבר מבקשים להחזירנו? לחינוך הספרטני? לחינוך הישועי? ל"חדר" היהודי או ל"פדגוגיה השחורה"? הפדגוגיה השחורה לא נעלמה: היא פחות דומיננטית ופחות נראית לעין, אך ניתן לזהותה ולגלותה בתרבות זמננו. העקרונות שלה נטועים באותו "עבר" שאליו מתכוונים להחזירנו חסידי ה"חזרה ליסודות" – נשענים על איזו נוסטלגיה, על אמיתות חלקיות ואשליות בדבר "החסד של העבר": "אז היה טוב יותר"… אלה אינם אלא ביטויים של שמרנות, כְּבִילוּת לֶעָבָר והגנה על עמדות כוח ושליטה. ובמחשבה נוספת, אינם אלא אמצעים לשטיפת-מוח המונית. האם כדי להתגבר על מצוקות של משמעת רופפת ו"חוצפה של ילדים" נהיה מוכנים לאמץ את עקרונותיו של אותו חינוך "ישן וטוב" ?! הַשְׁתָקָה?! הַבְנָיָה חברתית ותרבותית של שתיקה היא מהלך סמוי מן העין. ההשתקה לעתים משתמעת… נרמזת, ויש שהיא מוכרזת ללא בושה בראש חוצות. התבוננות בדפוסי השיח וניתוח השיח (Speech Analysis) חושפים מנגנונים חברתיים מוּבְנים שמכוּוָנים להגבלת השיחה או להַשְׁתָקָתָה. […] כולנו מתמודדים עם השפעות של קושי תרבותי משותף שאני קוראת לו: "הַשְתָקָה מוּבְנֵית". […] יש שהשתיקה היא חלק מסגנון חיים […], אך יש השתקה שנכפית על האדם בגלוי או בסמוי. השתקה כזו מְשתֶקֶת ומביאה לשתיקה רועמת. יש שהיא גורמת להפנמה של הדיכוי. האדם, גם כשהוא ילד, מתחיל להאמין שהוא באמת אינו צריך לדבר משום שדבריו אינם ראויים. מצד שני, ראוי לבחון מהלך תרבותי של הידברות מובנית. שתביא למהפך – לדיאלוג, שהוא היפוכה של ההשתקה – ויצור תנאים אופטימליים להידברות ויעניק לה מעמד מכובד". שימוש בשפת הזכויות במערכת החינוך – "בקהילת אנשי החינוך מתקיים ויכוח מקיף האם נכון לעסוק בנושא זכויות הילד בכלל ובמערכת החינוך באופן מיוחד והאם נכון ליישם הלכה למעשה את שפת הזכויות בחיי היום יום בבתי הספר? דיון זה ראוי שיתקיים בכל מערכת פוליטית ובכל מערכת חינוכית, אולם יש לו מקום מיוחד וחשוב במציאות הסבוכה בה נמצאת מדינת ישראל". ד"ר אוקי מרושק קלארמן, מנהלת עמיתה במדרשת אדם ע"ש אמיל גרינצוויג בספרה רחב היריעה מעלה רינה יצחקי את בעיית שמירת זכויות הילד ובמיוחד את "זכותו להישמע". לשם כך היא משתמשת במקורות רבים ומגוונים, החל מן המקרא ועד ימינו. בכישרון רב היא משלבת בהרצאת דבריה את חוויותיה מימי ילדותה שהניעו אותה לפעילות בנושא זכויות הילד, את תרומת בית הוריה שחינכו אותה לאהבת הזולת ולחובת העזרה לחלש ואת חוויותיה כמורה מתחילה ברמלה, הלוחמת על זכויות תלמידיה. בספר נידונות גם התיאוריות השונות בנושא יחסי ילד-מבוגר שנוצרו במהלך הדורות, תוך ביקורת משכנעת על רבות מתיאוריות אלה המקובלות בחלקן עד היום. הספר דן גם בשינויים שחלו בתחום זה בזכות האמנות הבינלאומיות שנחתמו בנושא ההגנה על זכויות הילד. ניסיונה הרב של המחברת כמורה, כמדריכת מורים בסמינר וכפעילה שנים רבות בארגון… הופך את ספרה למכשיר עזר רב ערך להורים, ובעיקר למורים, לחשיבה מחודשת בנושא יחסיהם עם בניהם ועם תלמידיהם. הספר גם מציע דרכים רבות ומגוונות ליישום העיקרון של "זכות הילד להישמע" שבו מאמינה המחברת ללא סייג. תמר קוכמן, עורכת, מורה ומחנכת בעלת ניסיון.