דמותו של מתן קול, גיבור חלפים, ספרו החדש של יפתח אלוני, היא רקמה מצולקת ומחוררת: ילדות רבת סתירות, פרשיות אהבה עקרות, התבודדות, רגשות הקבורים היטב בחולות המדבר, לשם עבר לעבוד ולהתגורר, ומעל הכול- שליטה מאופקת וקרה כסכין המנתחים שבה הוא אוחז ביד בוטחת. כאשר נדין, עיתונאית ניו יורקית צעירה, מתפרצת בצעדים פרועים אל חייו המדודים, מסתמנת לכאורה ראשיתו של "רומאנס בית-חולים" מן הסוג המקובל; אלא שניד פורש יפתח אלוני מניפה אחרת: תנוע דרוכה בין שני הקטבים של הגיבור- עולם הלהטוטים של חדר הניתוח, ולעומתו שקיעה בהוויית חיים מעוכבים ולקויים שמקורה בזהות משובשת; בביוגרפיה שבה שימשו אנשים חלקי חילוף לאנשים אחרים. ככל שהולכים ומתגלים קרעי החיים החיצוניים והפנימיים של פרופסור קול, כך נארג בתוכו מרקם עדין של תבונת לב, שאולי ישחרר אותו מקפאונו. אבל שיבושי החיים חזקים ממנו, חולפים לידו בשריקה, חורצים גורלות במהירות הבזק. הדרמה מתפתחת לא רק באמצעות הגיבורים והיחסים שביניהם, אלא גם באמצעות הסמלים השזורים בסיפור: בעיקר סמלי הסכין והמדבר, הבית הריק והמכונית הנוסעת, הגבולות הבלתי ברורים, שבכל זאת תובעים את קורבנם מאלה החוצים אותם. חלפים הוא ספר רהוט, חריף, מפוכח ודרמתי. המתח הסיפורי שבו מומחש בכל רגע בלשון העברית החשופה והדרוכה, השרירית והחסכונית, שהיא סימן ההיכר של המחבר, יפתח אלוני. דן מירון