"תחנות ודאות, כאן קודקוד. הלילה אנחנו משלימים את המשימה. לפני קצת יותר מחודש אמרתי לכם שנגיע לרגע הזה. ניכנס לכל שכונה בדרך, נכבוש את כל רפיח – מן הגדר ועד הים. אשרי הגברים הנלחמים למען ארצם ומשפחתם, היוצרים עתיד טוב יותר. זו זכות לשרת וחובה לנצח, אחרת – אין לנו ארץ. מכת אש!"כאן קודקוד הוא יומן מלחמה חשוף ובלתי מתפשר על ימי מלחמת חרבות ברזל. הספר נכתב בידי אם המתעדת שיחות טלפון ומכתבים עם בנה הבכור – מפקד פלוגת השריון "ומפיר אימפריה" בגדוד 52 של חטיבה 401, שלחם ברצועת עזה לאורך כל ימי הלחימה. היא אינה מסתירה את חרדתה, אלא חושפת אותה בפני הקוראים ללא מסננים.הספר מציב תמונה חד פעמית ואמינה של המציאות בחזית, כזבוב היושב על קסדת המפקד ומבחין בכל פרט. דרך נקודת המבט של האם והלוחמים מתוארים מאבקי היומיום, עומס האחריות, אתגרי המנהיגות ושגרת הלחימה ששוחקת אך גם מעצבת. הוא משלב את הדרמה של רגעי הקרבות הגדולים עם ההתמודדות האנושית של מי שנמצאים בעין הסערה.האירועים המסעירים – כיבוש בית החולים שיפא, כיבוש רפיח ומציאת החטופים – מתוארים כפי שאכן התרחשו, בחיות של סצנה קולנועית. גם דמויות הלוחמים מצוירות מקרוב: אנשים שהעמידו לעצמם יעד אחד וברור – הכרעת חמאס והשבת החטופים.מחברת הספר היא אם לארבעה, מתוכם שלושה חיילים שלחמו בחזית בגזרות שונות. היא עוסקת בטיפול ומשמשת חלק מצוות מקצועי בפנימייה טיפולית. בנה הבכור, מפקד פלוגת השריון שהובילה את התמרון לאורך המלחמה.כאן קודקוד מוקדש לכל אלו שהיו חלק ממערכה היסטורית זו – ללוחמים, למפקדים ולמי שפעלו להשבת החטופים ולניצחון.

"תחנות ודאות, כאן קודקוד. הלילה אנחנו משלימים את המשימה. לפני קצת יותר מחודש אמרתי לכם שנגיע לרגע הזה. ניכנס לכל שכונה בדרך, נכבוש את כל רפיח – מן הגדר ועד הים. אשרי הגברים הנלחמים למען ארצם ומשפחתם, היוצרים עתיד טוב יותר. זו זכות לשרת וחובה לנצח, אחרת – אין לנו ארץ. מכת אש!"כאן קודקוד הוא יומן מלחמה חשוף ובלתי מתפשר על ימי מלחמת חרבות ברזל. הספר נכתב בידי אם המתעדת שיחות טלפון ומכתבים עם בנה הבכור – מפקד פלוגת השריון "ומפיר אימפריה" בגדוד 52 של חטיבה 401, שלחם ברצועת עזה לאורך כל ימי הלחימה. היא אינה מסתירה את חרדתה, אלא חושפת אותה בפני הקוראים ללא מסננים.הספר מציב תמונה חד פעמית ואמינה של המציאות בחזית, כזבוב היושב על קסדת המפקד ומבחין בכל פרט. דרך נקודת המבט של האם והלוחמים מתוארים מאבקי היומיום, עומס האחריות, אתגרי המנהיגות ושגרת הלחימה ששוחקת אך גם מעצבת. הוא משלב את הדרמה של רגעי הקרבות הגדולים עם ההתמודדות האנושית של מי שנמצאים בעין הסערה.האירועים המסעירים – כיבוש בית החולים שיפא, כיבוש רפיח ומציאת החטופים – מתוארים כפי שאכן התרחשו, בחיות של סצנה קולנועית. גם דמויות הלוחמים מצוירות מקרוב: אנשים שהעמידו לעצמם יעד אחד וברור – הכרעת חמאס והשבת החטופים.מחברת הספר היא אם לארבעה, מתוכם שלושה חיילים שלחמו בחזית בגזרות שונות. היא עוסקת בטיפול ומשמשת חלק מצוות מקצועי בפנימייה טיפולית. בנה הבכור, מפקד פלוגת השריון שהובילה את התמרון לאורך המלחמה.כאן קודקוד מוקדש לכל אלו שהיו חלק ממערכה היסטורית זו – ללוחמים, למפקדים ולמי שפעלו להשבת החטופים ולניצחון.