השנה היא 1991, רגע לפני קריסת ברית-המועצות. משורר אוקראיני צעיר במוסקבה מתעורר בבוקר שבת במעונות המכון הגבוה לספרות ע"ש גורקי. הוא יוצא לפגוש חבר. על דרכו נקרים חברים שתיינים, מאהבת לוכדת נחשים, פיגוע טרור, ומנגנון הק.ג.ב. כל ריקבון האימפריה סובב אותו מכל עבר ומענה אותו. היום מסתבך ונשטף בעוד ועוד אלכוהול, ומסתיים במשתה סודי מתחת לאדמה בחברת רוחות מן העבר. זהו הרומן הראשון המתורגם לעברית מן השפה האוקראינית. הוא מתאר בחן מחוצף את אווירת ההתפרקות של אותם ימים, הרווּיה לאומנות, אנטישמיות ושחיתות, ומשלב את נקודת המבט האוקראינית, המיעוטית והרמוסה, על האימפריה החולה, רגע לפני המבול. הרומן המשעשע, הפיקרסקי, שנכתב מיד לאחר קריסת ברית-המועצות, נחשב אבן דרך בספרות האוקראינית בת־זמננו. יותר מכול הוא מזכיר את הסאטירה השתיינית "מוסקבה–פטושקי" מאת ירופייב, ואת אודיסאת השיטוט "יוליסס" של ג'ויס. במעמד הסיום שלו, אף שנכתב ב־1992, דומה שהרחיק המחבר ראות עד ימינו אנו. יוּרִי אַנדרוּחוֹביץ', יליד 1960, הוא מבכירי הסופרים האוקראינים בני זמננו. הוא פרסם עד כה חמישה רומנים, ארבעה ספרי שירה, שני כרכים של מאמרים ומסות, וכן תרגם לאוקראינית מאנגלית (שייקספיר), גרמנית (רילקה, ואלזר, פון קלייסט), פולנית (שולץ), ורוסית (מנדלשטם, פסטרנק). הוא חתן פרס הֶרְדֶר, פרס השלום על שם אריך מריה רֵמארק, פרס חנה ארנדט, ומדליית גתה.