במכאן ולא מכאן, ספרו המפתיע, המשעשע והמזעזע, מושך המחבר, עוזי זק, בתנופה את השטיח מתחת לכל מוסכמות היסוד של האתוס הישראלי הרשמי. זהו סיפורו של ארי פלד, נער בן שש-עשרה, כמעט צבר, שחייו עוברים עליו בתל אביב של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. לכאורה, הוא כולו "מכאן": תמצית המנטליות המקומית של התקופה. למעשה, הוא גם "לא מכאן": תלוש, בן בלי בית- הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. הספר כתוב במסורת הסיפור המסופר על ידי נער תמים ונבון (כמו "האקלברי פין" של מארק טוויין, או "מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם); מסורת רוויה בהומור חתרני, שכן עינו של הנער רואה צללים ושברים שהעין הבוגרת פוסחת עליהם, וארי משמיע את סיפורו כבדיחת גרדום מתמשכת. הסיפור מועבר בניב קולח, מקורי, מבעבע, המערב עגה ישראלית מפולפלת עם נתחים עסיסיים של יידיש, משלב הומור וחרדה, נאיביות ותובנות מזעזעות. הוא מעלה זו לצד זו איזו תמימות צובטת לב, שפעם עוד גרה במקומותינו, ואנטומיה חסרת רחמים של העיוורון הקולקטיבי, שבין היתר איפשר את התמימות הזו. מכאן ולא מכאן יעורר בוודאי תדהמה והתנגדות, לצד הזדהות ופרצי צחוק פרוע. חזקה על הקורא שלא ירפה מהספר עד שינחתו עליו כמהלומות קורנס פרקיו האחרונים.