"מתוק חמוץ בקיבוץ" מאת עופר מיכאלי הוא מסע נוסטלגי אל ילדות והתבגרות בקיבוץ הגליל העליון של שנות החמישים והשישים. דרך קובץ סיפורים קצרים, מיכאלי מצייר תמונה של עולם שהיה ואיננו עוד, עם קבוצת הילדים 'ערבה' כמרכז העלילה. זהו סיפור על תום ואידיאולוגיה, טבע פראי וחלומות שממשיכים להדהד בעמק החולה. עופר, איש חינוך ויקיר הגליל העליון, מביא לקוראים חוויה מרתקת ומרגשת, שמצליחה לגעת בלבבות וליצור קשר אותנטי עם העבר. כל מי שגדל בקיבוץ או רוצה להכיר את החיים בו ימצא כאן פנינים של זיכרון והומור. הספר מתאים לכל מי שמחפש נוסטלגיה, סיפורים מרגשים ומבט אישי על תקופה מיוחדת בהיסטוריה הישראלית. הצטרפו לעופר במסע אל ילדותו, ותגלו עולם חדש-ישן מלא חיים.

מארג של תמונות חדות וזכרונות מדויקים לצד פרטים עמומים ושאלות שיישארו כנראה בלתי פתורות לעולמים מרכיב את הממואר "מתוק חמוץ בקיבוץ", קובץ סיפורים קצרים שהוא מסע נוסטלגי של המחבר - עופר מיכאלי, בן להבות הבשן - אל ילדותו והתבגרותו בשנות החמישים והשישים בקיבוץ בגליל העליון. עולמה של קבוצת הילדים ׳ערבה׳, שהמחבר הוא איבר מאיבריה, הוא עולם שהיה ואיננו עוד של מדינה צעירה, תום ואידיאולוגיה, טבע פראי ואנשים אצילים. זהו סיפור סיפור חמוץ מתוק על חלום, שחלק מקרעיו עדיין מבצבץ מבעד לערפילי הבוקר בעמק החולה.עופר מיכאלי (1950) עסק רוב חייו הבוגרים בחינוך ובהוראה, היה ממייסדיו של בית ספר יסודי אזורי, והוא כנראה המורה היחיד לטבע בארץ שנהג להביא לשיעור בכיתה חיות בר פצועות שמצא בגליל העליון. בשנת 2012 קיבל את אות ״יקיר הגליל העליון״ על פעילותו למען אנשים עם נכויות ומוגבלויות.הוצאה גלילית 2021, עורכים: דן שביט, ח. בלוצרקובסקי, 180 עמודים עם תמונות (נייר נטול עץ) + דיגיטל "אחשלי" מסיירת אגוז כתב ופרסם ספר אודות חייו הסוערים, במעמקי החברה הקיבוצית משנות ה-50 ועד לאחרונה. לא עוד התחשבנות על בתי הילדים והלינה המשותפת, למרות שזה חלק מהתפאורה. לשירות הצבאי ימצאו אזכורים לחוויות שצברנו שם וחברי מהחברה הקיבוצית ימצאו שם אזכורים מרתקים לחייהם.צביקה גלוברמן לחיות מילדות ועד זקנה באותו מקום, עם אותם אנשים - זו חוויה שלא רבים זכו בה... כשהיינו קטנים היו ארטיקים מרובעים מאד טעימים וההישג האמיתי היה למשוך ולמשוך ולסיים אחרון. אני קורא עוד ועוד מהספר הנפלא. הזיכרון שלך מאד מרשים! מעניין מה קרה מאז לכל גיבורי וגיבורות הספר?!נתן און בר עופר, סיימתי עכשיו לקרוא את הספר שלך. ספר מטלטל - חמוץ מתוק. היו קטעים ממש קשים שהשאירו בי רושם עמוק. והיו כמובן סיפורים מצחיקים שמהם נהניתי מאוד. אתה כותב נפלא: כל כך קריא וסוחף ונוגע בלב... היה לי מאוד מעניין ללמוד עליך ועל חייך. בהחלט לא פשוט לגדול כמו שגדלת, וכל הכבוד לך שהגעת לאיפה שאתה היום. בקיצור עופר, תודה שכתבת את הספר. מחכה כבר לספר הבא.תמי בילו בלעתי את הספר בשקיקה. הוא שייך לז'אנר האהוב עלי במיוחד שעליו נמנים הספרים 'הביתה' של אסף ענברי ו'היינו העתיד' של יעל נאמן, ועוד… כאבתי, דמעתי, וצחקתי חליפות. הכתיבה קולחת ומשעשעת ביותר, ובו-זמנית, לעתים, מעוררת פלצות. הרגשתי שמתחילתו ועד סופו, שרויה בין דפי הספר כנות גדולה ואהבה רבה למקום ונזכרתי בד"ר לאצר, שהילכה איימים גם על בני דורי, על אף פער של 7 השנים בינינו… שאפו לכותר ולעורכים!מירה יעקבסון כתיבה קולחת, מצחיקה ומסקרנת. התרגשתי מאד. הייתי מרותקת לסיפור התאונה שלך. ספר מקסים. נכס לכל קורא. כתיבה שבכל מילה ובכל שורה שומעים ״עופר״. ייישר כח איש יקר.דינה מנור כמי שבא מרקע דומה, יש לי כל כך הרבה לומר על הדמיון בחינוך הילדים בכל הקיבוצים, על השובבות, על הערכים, על החברות ועל האחריות. קראתי, נדהמתי, כאבתי והתפללתי לשלומך מהתופת אליה נפלת מתוך מסירות ואהבה לגוזלים(תרתי משמע)...ניצן ברקן הספר הגיע לידי ומיד פתחתי בקריאה מרתקת. כתוב נפלא מושך, מצחיק, חוויתי, מעורר שפע זיכרונות... עופר עשית זאת!רותי בן דוד