סיפורו של סלים, בנו של סוחר שטיחים יהודי מבגדאד, מתחיל בקמע "אַבוּ שבעַה עֶיוּן". ילד יהודי יפיפה שיצא לדברי אימו בלי הקמע נגד עין הרע וילדה שיעית מוסלמית ראתה והתאהבה בו. בבגרותה, תכננה השיעית לחטוף לאסלם אותו ולהינשא לו. הדבר נודע למשפחתו שמבריחה אותו לירושלים עם תקליט "התקווה" וכמה מטבעות זהב בידו. בירושלים הודות ליופיו הפך המהגר מבגדאד ל"סלים מלך היופי".בהמשך לספרו "הסיפור של אפרים ומרים" (הוצאת שוקן 2003) יוסי אבישר מגולל את סיפורו של סלים היפה, הנשוי לדודתו מרגלית שאוהב לשיר את ה"אינטרנציונל" בצרפתית וטוען כי תרבותו ערבית ודתו יהודית. "למדתי בעל פה מקאמות שכתב המשורר בדיע א זמאן אל המד'אני. מישהו כאן מכיר אותו? אם אצטט אותו יתנו לי עבודה בסולל בונה?" הוא מתלונן.למרות השכלתו הרחבה וידיעת ארבע שפות הפך "סלים היפה" לרוכל בשוק, לימים ניסה אף לייבא בננות מעבר הירדן לטענתו עדר קופים שדד את הבננות בעליות של הכביש מיריחו.ניסיונותיו להתחבר לסיפור הישראלי מצחיקות, כואבות, ומעלות שאלות, על האתוס הציוני בו מי שבנה צריף בדגניה הפך לחלק מהאתוס ואילו זה שבנה צריף בשכונת הפחים בירושלים אינו מוזכר כלל בסיפור הישראלי.סיפורם של האנשים שלא כתבו עליהם ספרים, "מזרחים" אנשי היישוב הישן המהגרים שחצו עולם כדי לממש אמונתם בשיבת ציון, שרעבו שבנו, שעבדו, שלחמו והשתרשו בארץ והוכרזו כ"בטלנים".רומן של פעם טבול בזיכרונות ומראות שנקלטו בעיניו של ילד בשכונת הכורדים שבפאתי ירושלים ערב הקמת המדינה והמצור על ירושלים."סלים מלך היופי " הוא ספרו השמיני של הבמאי והסופר יוסי אבישר (1940) , ספר המשך לספרו "הסיפור של אפרים ומרים" שיצא בהוצאת שוקן (2003). הספר מספר סיפור שבא מהלב בטבעיות לא מאולצת.