בגיל 58 חש שמשון דחף להתרחק ולהשאיר מאחור את חייו הטובים – את עבודתו כמהנדס, את ביתו היפה ברמת הגולן, וגם את אסתי, אשתו מזה שלושים שנים, שאותה אהב מאז ומעולם. הוא משתוקק לצייר, לגלף בעץ, וגם לנגן בפסנתר כאוות נפשו. הוא כמה להיות פנוי וחופשי לטייל ולקרוא – ללא מגבלות או דין וחשבון לאיש. בני משפחתו וחבריו מנסים להניא אותו מתוכניותיו, שנראות להם כשיגעון חולף. אלא שמהרגע שבו מעז שמשון לשאול את עצמו אם בגילו כבר מותר לו לעמוד בקדמת הבמה של חייו, הוא אינו יכול עוד להמשיך כאילו דבר לא השתנה. ה בשורה כי בעלה רוצה לעזוב אותה ואת חייהם המשותפים, נוחתת על אסתי בהפתעה גמורה. ניסיונה וכישוריה כעובדת סוציאלית אינם חוסכים ממנה את הסערה, שאליה היא מוטלת בבת אחת, ושעמה לא ציפתה להתמודד בגיל 50, כשהיא נאלצת לתכנן את חייה מחדש. לראשונה היא מתעמתת עם ההתרחשויות בשלושים שנות נישואיה, ומרשה לעצמה לתהות אם בגילה היא בכלל מעוניינת בבעל או זקוקה לו. הסערה אינה פוסחת גם על אפרת ומור, בנותיהם של בני הזוג. אף שהן כבר בוגרות, ומנהלות את חייהן העצמאיים הרחק מבית ההורים, הן שוקעות למשבר אמון עמוק מול אביהן, שהפר את כל מה שחשבו וידעו על עצמן ועל הוריהן. בה בעת נחשף סוד בחייו של יגאל, אחיו הבכור של שמשון. גילויו של הסוד שנשמר באדיקות במשך עשרות שנים, מרעיד את אמות הסיפים של המשפחה המורחבת שלא תחזור עוד להיות כבעבר.