'ספר הדרך והסגולה' המיוחס ללאו דזה הוא ספר הספרים של הקאנון הדאואיסטי ואחת משתי אבני היסוד של התרבות הסינית, לצד ה'מאמרות' שערכו תלמידי קונפוציוס. הספר היה מקור השראה לתנועות דתיות וחברתיות, להוגים, משוררים, ציירים, אלכימאים ומבקשי אלמוות. הוא נולד בתקופה שבה הפילוסופיה הסינית היתה פורייה במיוחד, והנושא העיקרי שלה היה דאו – הדרך שבה צריך הפרט לנהל את ענייניו והשליט את מדינתו. אבל למחבר הספר שלפנינו היה חזון מטאפיזי שחרג הרבה מעבר למה שבני דורו הבינו במושג "דרך". הדאו בשבילו היה חץ שמצביע על מה שאין לדבר עליו, הוויה שנולדת מן הריק, חוק טבע עליון, מושא ההזדהות של המיסטיקן. מחפירות שנערכו בסין בשלהי המאה העשרים עולה שלאו דזה לא היה לבד. 'ספר הדרך והסגולה' – המוגש כאן בתרגום עברי מחודש – הוא אולי הביטוי המופלא והשלם ביותר של התובנה הזאת, החובקת עולם; אבל דומה שהיא מפעמת גם בכתבים האחרים, שתורגמו כאן בפעם הראשונה לעברית: 'המעשה הפנימי', 'האחד הגדול הוליד את המים' ו'אל מקור הדרך'.