"לפני עשרים שנה ידעתי שכשאהיה בן ארבעים וחמש יהיו לי ארבעה ילדים, ואשתי האהובה תאפה לי עוגת שוקולד פשוטה, כבדה, עם המון שוקולד מריר. והנה, תראה אותך..." אמיר הסתכל בדמות שהשתקפה בראי בחדרו. ראה היטב את הקמטים, את היגון שבעיניו, את כתפיו השמוטות. הוא ניסה לחייך, והחיוך נראה כעיוות המזכיר ייסורי שרירים מכווצים מאשר דבר מה שמח. הוא השפיל את מבטו. "אני חייב לקבל אחוזי נכות," אמר לבסוף בקול. "אני חייב שיקום." אותו בוקר, שבו אמיר בוחן כליות ולב החליט ללכת לביטוח הלאומי כדי לקבל אחוזי נכות, היה הבוקר ששינה את חייו. בין כותלי המוסד הארכאי הוא פגש תאום נפש, מורה רוחני ואדם נדיר — ד"ר מימון. יחד הם יוצאים למסע לשחזור חייו של אמיר דרך העלאת זיכרונות מפרשיות האהבה הרבות שידע. "עת אהבה נפשי" הוא סיפור יוצא דופן על עבר, הווה ועתיד, על החיים עצמם ועל אנשים מיוחדים ורגישים — עלינו.