זה התחיל בפיסת רכילות: לאחד החבר'ה הקבועים בים, בן 70 פלוס, יש חברה חדשה! זה המשיך בשיחה: "מה אתם אוהבים לעשות יחד? לבשל? לטייל? ללכת לקולנוע? מה בעצם רוצים חברים בגיל שלנו?" "להגיד את האמת — רק חיבוק!" ואז עמיה ליבליך הבינה מה היא עומדת לחקור הפעם. זוגיות אינה רק עניין של צעירים. גם בני הגיל השלישי מחפשים פרטנר או פרטנרית. פעילים באתרי היכרויות, משתדכים דרך חברים, מתחברים בחוג טיולים או בדיור מוגן, נתקלים במכרים מן העבר ופתאום יש קליק. אבל בגיל הזה, כשכל תחנות החיים המשמעותיות כבר מאחור, לזוגיות, בוודאי חדשה, יש צבעים שונים לגמרי. את הצבעים האלה מגלה ליבליך בסדרת ראיונות אישיים עם נשים וגברים שחווים — או חוו — זוגיות מאוחרת. הצעירה שבהם כמעט בת 70, המבוגר ביותר כמעט בן 95. הנושאים שעולים נידונים בגילוי לב. אהבה, פשרה, בדידות, קרבה, התאמה, אכזבה, מיניות, הזדקנות, אובדן, תיקון, וגם מה אומרים הילדים ואיך זה עובד עם הנכדים. בזה אחר זה נפרסים סיפורים מרגשים ומעוררי מחשבה. בזו אחר זו נפרסות מערכות יחסים תוססות, מורכבות, חלקן כואבות, רובן משמחות. עמיה ליבליך היא מן המרתקים והחשובים שבחוקרי הפסיכולוגיה של החברה הישראלית. עבודותיה הייחודיות על קהילות ועל תופעות חברתיות בישראל זיכו אותה בפרסים רבים, לרבות פרס בהט, וממשיכות לעורר עניין רב לאורך השנים. בין ספריה: חוץ מציפורים (שוקן, 1989), סדר נשים (שוקן 2003), ערק לארוחת בוקר (שוקן 2008), קפה מוות (דביר, 2019). ליבליך היא מוותיקי האוניברסיטה העברית, ראשת בית הספר לחברה ואמנויות בקריה האקדמית אונו ופעילה במסגרות אקדמיות נוספות.