"חזרתי לארץ דרוך ומרוכז. בעוד שהמרוץ של שאר החבורה היה בסגנון מרתון, שלי היה ספרינט שבנוי מהתקפות, הגנות וחתכים. בלי שידעתי מראש, כל אחד מסביבי יכול היה להיות יריב או מסייע בזירה. הזירה הזו הייתה, כאמור, משונה. היריבים לא היו אויבים והאגרופים שנשלפו לא היו ממש אגרופים, אבל עדיין זה לא אומר שמעל עיניי ומתחת לאוזניי לא היו חתכים שנפערו בשל אותו קרב. בלתי־אפשרי היה לנצח את הקרב מבלי לספוג אותם, כי הם־הם היו אלו המרכיבים את הניצחון”. *** זה סיפור בהילוך גבוה, על ישראלי ששואל את כל השאלות. לאחר שחברו הטוב, אלון, החליט לרדת מהארץ, הגיבור בספר שירת הפיונים מנסה לגרום לו לחזור בו מהחלטתו. הוא מוצא את עצמו ב"זירת אגרוף". הקרב: בן חמישה סיבובים. המטרה: "נוקאאוט" – לשכנע את אלון באופן חד־משמעי להישאר. הקרב מתעתע ואכזרי משחשב, לכל סיבוב שיאים ותהומות משלו. לא הניצחון מניע אותו, אלא הפחד להפסיד. מן הקרב בוקעים נקודת מבט פוליטית חדה ומרעננת על המציאות הישראלית וחזון על אחת אחרת. זהו ספרו השני של יובל תורן.

"חזרתי לארץ דרוך ומרוכז. בעוד שהמרוץ של שאר החבורה היה בסגנון מרתון, שלי היה ספרינט שבנוי מהתקפות, הגנות וחתכים. בלי שידעתי מראש, כל אחד מסביבי יכול היה להיות יריב או מסייע בזירה. הזירה הזו הייתה, כאמור, משונה. היריבים לא היו אויבים והאגרופים שנשלפו לא היו ממש אגרופים, אבל עדיין זה לא אומר שמעל עיניי ומתחת לאוזניי לא היו חתכים שנפערו בשל אותו קרב. בלתי־אפשרי היה לנצח את הקרב מבלי לספוג אותם, כי הם־הם היו אלו המרכיבים את הניצחון”. *** זה סיפור בהילוך גבוה, על ישראלי ששואל את כל השאלות. לאחר שחברו הטוב, אלון, החליט לרדת מהארץ, הגיבור בספר שירת הפיונים מנסה לגרום לו לחזור בו מהחלטתו. הוא מוצא את עצמו ב"זירת אגרוף". הקרב: בן חמישה סיבובים. המטרה: "נוקאאוט" – לשכנע את אלון באופן חד־משמעי להישאר. הקרב מתעתע ואכזרי משחשב, לכל סיבוב שיאים ותהומות משלו. לא הניצחון מניע אותו, אלא הפחד להפסיד. מן הקרב בוקעים נקודת מבט פוליטית חדה ומרעננת על המציאות הישראלית וחזון על אחת אחרת. זהו ספרו השני של יובל תורן.