אני לא מרבה לקרוא ספרים אבל ומהרגע שהתחלתי לקרוא נשאבתי ונסחפתי, נסחפתי אל הרגעים אל הכאב ואהבה, הרבה בזכות הכתיבה המדויקת והפרטים הקטנים שמצליחים להפוך הכל לחי זו לא רק קריאה, הרגשתי שאני ממש שם עבורי זה לא עוד ספר , סיפור של חבר או יותר נכון בן משפחה שאני מאד אוהבת, מבחינתי כל פרק הוא עולם ומלואו עם כל כך הרבה משמעויות. משפחת רוסו הפכה עם השנים לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, יש בנינו קירבה עמוקה ואהבה ולכן הספר נגע בככ הרבה מקומות בתוכי. עורר בי געגוע, עצב,אהבה,סקרנות חמלה ותקווה אבל לצד הכאב, יש בסיפור הזה הרבה מאוד עוצמה היכולת להכיר אדם דרך הסיפור שלו, להבין את הדרך שעבר, את הבחירות שלו, את האנשים שהיו חלק מחייו. הספר לקח אותי למקום אחר השאיר אותי עם מחשבות וגם תובנות לאחר שסיימתי בטוחה שכל אחד שיקרא את הספר לא ישאר אדיש

יש ספרים שמסיימים לקרוא, ויש ספרים שממשיכים איתך גם אחרי העמוד האחרון. את יניב אני מכירה כבר שנים, ולכן נכנסתי לקריאה בתחושה שאני מכירה גם את האדם שמאחורי המילים. אבל במהלך הספר גיליתי צדדים, מחשבות ורגעים שלא הכרתי, ובעיקר נחשפתי לעומק של המסע שהוא עבר ועובר. מצאתי את עצמי לא פעם עוצרת בין הדפים, חוזרת לקרוא משפטים, מניחה את הספר ונותנת לדברים לשקוע. הספר עורר בי הרבה מחשבות ושאלות, וחלקן המשיכו ללוות אותי גם הרבה אחרי שסיימתי לקרוא. מה שנגע בי במיוחד היה האומץ של יניב לכתוב בכזו פתיחות. בלי לייפות, בלי להסתתר ובלי לנסות להציג תשובות מוחלטות. הוא משתף ברגעים הקשים לצד רגעי התקווה, בספקות, בכעס, בחיפוש ובדרך שהוא בוחר להמשיך ללכת בה. אופק נוכח לאורך הספר, באהבה, בגעגוע ובקשר שבין אב לבנו. אבל זהו המסע של יניב - מסע כן וחשוף של אב שהחיים שלו השתנו ברגע, ובוחר לחפש, לשאול, להתנסות ולנסות למצוא משמעות ודרך להמשיך. סיימתי את הספר אחרת מכפי שנכנסתי אליו. עם מחשבות ושאלות שהמשיכו איתי גם אחר כך, ועם הערכה גדולה עוד יותר ליניב על האומץ לפתוח כך את הלב ולשתף במסע כל כך אישי. ספר כן, אמיץ, חשוף ומעורר מחשבה, שנשאר איתך הרבה אחרי שסיימת לקרוא.

"שמיים בוערים – המסע אל האופק" הוא ספר על שכול, אבל בעיני זה בעיקר ספר על אהבה, על הקשר הכמעט בלתי נתפס שיכול להתקיים בין אב לבנו, על תודעה, על מציאות, על הגבולות שבין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יודעים, ועל השאלה מה קורה לאדם כאשר ברגע אחד המציאות שעליה בנה את חייו מתרסקת לאלפי רסיסים. יש בספר מקומות שלא קל לקרוא. הוא מכניס את הקורא למקומות האינטימיים, החשופים והכואבים ביותר. הוא לא מספר לנו מבחוץ מהו אובדן. הוא מאפשר, עד כמה שדבר כזה בכלל אפשרי, להיכנס לרגע לתוך התודעה של אדם שחווה אותו, ובאופן הקשה ביותר האפשרי: אב המאבד את בנו. אבל הספר לא נשאר שם. החלקים שעוסקים בחוויות מרחיבות תודעה ובניסיון של יניב להבין באמצעותן את האבל, את אופק, את עצמו ואת טבעה של המציאות, פותחים ספר אחר לגמרי בתוך הספר. הספר לא דורש מהקורא להאמין. הוא מזמין אותו להטיל ספק. ולא רק במה שיניב חושב שהוא גילה, אלא גם בדברים שאנחנו עצמנו מקבלים כמובנים מאליהם: מהי תודעה? מה אנחנו באמת יודעים על המציאות? עד כמה החוויה שלנו מוגבלת על ידי האופן שבו המוח שלנו בנוי? והאם יש מצבים שבהם דווקא שינוי של התודעה מאפשר לנו לראות משהו שלא יכולנו לראות קודם? למי שמתעניין בפוטנציאל של חוויות מרחיבות תודעה, בהתמודדות עם אבל, שכול ופוסט טראומה, החלקים האלה מרתקים במיוחד. אבל בעיני הם מעניינים גם ברמה הפילוסופית הרחבה הרבה יותר. הם מותחים את גבולות הספק. לא במובן של לקבל כל דבר כאמת, אלא בדיוק להפך: להסכים לרגע לא לדעת. ואולי הדבר המטלטל והמשמעותי ביותר בספר הוא דווקא זה: הקשר בין יניב לאופק. קשה לקרוא את הספר ולא לחשוב על האנשים שאנחנו אוהבים בחיים שלנו. על הילדים שלנו, על ההורים שלנו, על בני הזוג, על האנשים הקרובים שאנחנו לפעמים מתייחסים לנוכחות שלהם כמובנת מאליה. במובן הזה, זה לא רק ספר על אב שאיבד את בנו. זה גם ספר על קשר שממשיך להתקיים בעוצמה שאין לה סוף גם כשהמציאות הפיזית של הקשר הזה נקטעה. חלק יתחברו יותר לסיפור האישי, אחרים לשאלות על תודעה ומציאות, אחרים למסע דרך האבל, ואחרים דווקא לחיפוש אחר האפשרות לקום מחדש אחרי שהחיים כפי שהכרת אותם הסתיימו. אבל ספק בעיני אם ישנם אנשים רבים שיקראו את הספר ויישארו בדיוק אותו אדם שהיו בטרם החלו את הקריאה בו.

ספר מרגש, עמוק, מלא קסם וכאב. כתיבה סוחפת וזורמת, שנוגעת בכאב ובמקומות הכי מפחידים להורה. ספר שהוא מסע העובר דרך אובדן ותקווה. לא הכרתי את אופק בחייו, והספר עזר לי להכיר חלקים רבים ממנו. מעולם לא העזתי להסתכל או לגעת בעולמו של הורה שאיבד ילד, והספר נתן לי הצצה — כואבת, אך חשובה. היה מרתק לקרוא כיצד יניב, אתיאיסט בבסיסו, צעד דרך ספק ופליאה אל גילוי משמעויות עמוקות ומעוררות מחשבה, ואל תפיסת עולם אחרת. ממליץ בחום!

נתחיל מהסוף: ספר חובה לקריאה. יניבי. אנחנו יחדיו כבר 46 שנים. מכיר, כמעט, כל פסיק בחיים שלך. הכרנו את אופק מלידה וחווינו ילד מקסים, שהפך לגבר שבגברים. אני זכיתי גם להיות אתכם בטקס סיום של השייטת, גאווה גדולה, התרגשות עצומה. ואז הגיע היום הנורא. מאז היו שיחות רבות ומפגשי בירה שהיו גם ״מפרקים״. וידעתי כמעט על כל דבר שעובר עליך. ופתאום ההודעה שלך שאתה כותב ספר… וידוי קטן: כבר 40 שנים אני לא קורא ספרים… שלחת לי את הספר בקובץ לטלפון הנייד כשאני בתאילנד. פתחתי את הקובץ כשסיימנו יום טיול ותוך שניה צללתי בשקיקה לכתובים. בלי לשים לב סיימתי עד 02:00 בלילה 40 עמודים. ואלו העמודים שקורעים מבפנים. בבוקר למחרת קמנו לטיסה ובדרך לשדה ולאחר מכן במטוס סיימתי את קריאתו, ממש בנשימה אחת. רוצה לומר לך שאני גיליתי כאילו חבר חדש, פתוח, חד,שופך את ליבו ומחשבותיו, לא מפחד מדבר וממה שאחרים חושבים. את רוב מה שקראתי ידעתי אבל כאן פרסת הכל באופן מדהים. צריך אומץ לשתף זרים באופן שבו כתבת. ואני בכלל לא ידעתי מהיכן יכולת הכתיבה המדהימה הזו שלך. מעריך כל תובנה וגם מתחבר למסקנות ולהבנות. הספר כתוב בצורה רהוטה, פתוחה, חושפנית ובעיקר אמיתית. כאשר הגירסה הקשיחה הגיעה אלי, כל המשפחה קראה אותו בשקיקה. אחד אחרי השני. כולנו הכרנו את אופק וכולם התחברו לסיפור ולספר באופן טוטאלי. ממליץ לכל אחד לקרוא את הספר על עלם החמודות, ששום קושי לא עמד בפניו, ספר המתאר את ההתמודדות עם הנורא מכל, ועם תובנות שהתפתחו עם החודשים שלאחר האסון הנורא. ספר חובה גם לצעירים, שילמדו מורשת קרב. ספר חובה לקריאה!