בגיל מתקדם לקתה הכותבת בעיוורון ששינה את חייה מקצה לקצה וספר השירים הינו ביטוי לחוויה הקשה של אובדן הראייה והפיכתה מאדם רואה לאדם שאבד לו עולם המראות. ספר זה הינו ביטוי של ההתמודדות עם החוויה הזאת (של אובדן הראייה), חוסר היכולת להנגיש לעצמה את העולם דרך מראה עיניים והעוצמה של זיכרון המראות שהוטבעו בחוויה האישית שלה לאורך כל חייה. השירים מספרים את ההתרוצצות שבין תמונות הזיכרון לבין ההתנסות לברוא עולם חדש ואלטרנטיבי למה שאבד. "כשאדם עומד על פי תהום הוא פוחד פחד מוות ליפול. כשאדם מתרחק מעט מן התהום הוא יכול ליהנות מהיופי ומן הנשגב. זהו רוחק אסתטי הדרוש כדי ליהנות מאמנות. שיריה של אילנה הראל נעים על קו הסנטימטרים הספורים שבין שפת תהום מסוכנת לשפת תהום שהיא שפה אסתטית שניתן ללמוד ממנה על התהום של מי שלקה בעיוורון." שיריה מומלצים בחום. ד"ר דורית זילברמן בקצות האצבעות בִִּקְְצוֹת הָָאֶֶצְְבָָּעוֹת שָָׁבָָה לַַעֲֲרֹֹךְְ הֶֶכֵֵּרוּת עִִם מָָה שֶֶׁנִִּסְְתָָּר מֵֵעֵֵינַַי, עוֹבֶֶרֶֶת עַַל קַַוֵֵּי הַַמִִּתְְאָָר, נוֹגַַעַַת בַַּבָָּשָָׂר, בְְּגוּף הַַדְְּבָָרִִים, בַּחֲֲַפָצִָיִם, בָּאֲָנֲָשִָׁיִם, שׁוֹאֶֶלֶֶת שְְׁאֵֵלָָה מַַמְְתִִּינָָה לִִתְְשׁוּבָָה. חָָשָָׁה אֶֶת הָָרַַעַַד הָָעוֹבֵֵר בַַּמֵֵּיתָָרִִים, מְְגַַלָָּה סוֹדוֹת בֵֵּין הַַמִִּלִִּים. אילנה