שש עשרים ותשע 6:29

עמוס הראל, הפרשן הצבאי הבכיר של עיתון "הארץ", הולך בין ההריסות: בין בתי הרפאים המפויחים של כפר עזה, ניר עוז ובארי, החמ"לים שבהם נרצחו ונחטפו התצפיתניות שהתריעו, המיגוניות שהפכו למלכודות מוות, כל הדרך מגֵּיא ההרֵגה של מסיבת הנובה, כל שעל מאדמת העוטף וכבישיו, שזועקים עד היום את ההפקרה. המסע הזה עובר גם בין הריסות תפיסת הביטחון הישראלית, שקרסה בדקה אחת בבוקר שבעה באוקטובר 2023, אבל התפוררה בהדרגה הרבה קודם. גילויים של זחיחות, יוהרה ובינוניות תפסו תוך 50 שנה את מקומה של ההתפכחות הקודמת, שלאחר מלחמת יום כיפור. במשך דורות של לחימה בעצימות נמוכה, "מערכה בין מלחמות", צה"ל התאמן בלשחק ב"נדמה לי", בלטפוח לעצמו על השכם, בלי לראות את האויב הרצחני הצומח מולו. הממשלות המתחלפות, מרביתן בראשותו של בנימין נתניהו, זלזלו בסימני האזהרה. ההתעוררות מהאשליה הזו מסויטת, והפיתוי של האחראים לה לחזור לישון – עצום. עצום ממנו רק המחיר ששילמנו, ועוד נשלם. 06:29, ספרו של עמוס הראל, הוא דלי הכרחי של מים קרים בפרצופו של כל ישראלי שרוצה לחיות. הראל לא חושש להפנות את האצבע המאשימה - לראש הממשלה, לשרים, לצה"ל ולשב"כ; לאחראים לטבח, אלו שאפשרו, מי במעשה ומי במחדל, לחמאס לצמוח ולטבוח, למרות כל נורות האזהרה שנדלקו; אלו שסתמו את הפיות של כל מי שהזהירו מבעוד מועד; אלו שהפקירו את תושבי העוטף למותם; אלו שלא החזירו אותם מהשבי בזמן, והותירו עשרות מהם למות בעזה. הספר הזה נועד להזכיר לכולנו, מה מחיר השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. מדהים כמה מהר אפשר לשכוח את זה. 06:29 הוא, לכן, קריאת השכמה. עמוס הראל משמש ככתב הצבאי של עיתון "הארץ" מאז 1997 וכפרשנו הצבאי מאז 2007. זוכה פרס סוקולוב לעיתונות בשנת 2015. זהו ספרו הרביעי. ספריו הקודמים עסקו באינתיפאדה השנייה, במלחמת לבנון השנייה וביחסי צה"ל עם החברה הישראלית.