ספר זה הוא אסופת מחקרים העוסקים בשאלת חלקו של המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בשואת העם היהודי. המחבר מציג בשיטתיות את המחלוקת סביב שאלת מעורבותו של המופתי בשואת היהודים. דרך הצגת מסמכים אותנטיים מארכיונים ודרך ציטוטים מיומנו של המופתי, המחבר מבחין בין מאווייו של אל-חוסייני להשמיד את העם היהודי בתירוץ שהם עלולים, לגישתו, להגר לארץ ישראל ולהתיישב בה לבין מעורבותו הישירה בהשמדת היהודים באירופה. המחבר מתמודד עם שלל מיתוסים שהיו לפסבדו עובדה היסטורית, והוא מוכיח שהצטרפות המופתי למאבק הצבאי של הנאצים לא נבע מטעמים לאומיים בלבד, ויתרה מזאת הוא אכן ידע על ממדי השואה של היהודים. מלבד זאת, בספר מובאים מסמכים רשמיים רבים ועדויות רבות מהמאה ה-19 ועד לערב מלחמת העולם השנייה. לפיהם ניכר שמרבית ערבי ארץ ישראל חיו בשלום עם היהודים ואף תמכו בעליית הציונים לארץ ישראל, עד לעליית הנאצים לשלטון. היות שהחמולה שלהם ומקום הגדירו את זהותם, היו הערבים נטולי זיקה לאומית ארצישראלית. הם התנגדו לקבל על עצמם זהות לאומית פלסטינית ודחו את 'התנועה הלאומית הפלסטינית' כנציגתם, מאחר שבראש מעייניהם היו השמירה על המרקם השבטי והשיפור הדרמתי באיכות חייהם הודות למפעלי הציונים. התגבשותה של הזהות הפלסטינית והתלקחותה נבעו מהנאציזם ומההערצה להיטלר שפשטו בארץ בהשפעת הטמפלרים הנאצים שחיו בארץ.