אחרי הנעורים

ב-2012 ראה אור בהוצאה עצמית, ללא הפצה מסודרת, ספר צנום של משורר אנונימי אז, רון דהן. חרף תפוצתו המצומצמת, ''נעורים'' – דו''ח נוקב של חייל מילואים במלחמת לבנון השנייה על חוויותיו בה, ובמסעותיו הפיזיים והתודעתיים סביבה – סימן את הופעתו של קול חדש בזירת השירה העברית. ''צָרִיךְ שָׂפָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְתָאֵר אֶת זְוָעוֹת הַמִּלְחָמָה / (עֻבְדָּה שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב)'', כתב בו דהן, והוסיף, ''הִנֵּה הַהַצָּעָה שֶׁלִּי: / חטו הועעיאכך רעי סבוליח / מחךח עללירע לדקשטאר''. אלא שאת הג'יבריש הזה, את היע

לא נמצאו ספרים להצגה.