תודה לחנן עמיאור על הספר מאיר העיניים. במאמר מוסגר אציין שלא מדובר בתקשורת לבדה, ולא מדובר בישראל לבדה. הצצה קלה אל הספר שתרגמתי "מכון טביסטוק ליחסי אנוש" תוכל לספק לקוראים ולכותב רקע והבנה נרחבים יותר לגבי ממדי התופעה (או שמא יש לקרוא לה - התוכנית). יולי (יעל) רמון

סיפור פנטזיה יפה וסוחף שקל להזדהות איתו. מספר על הקרבה, הקשבה ונחישות. איך זה מרגיש לעשות את הדבר הנכון למרות שכולם נגד. ממש נכנסים לנעליים של הדמויות ואפשר לדמיין את עצמך שם. מעביר מסר משמעותי לאורך כל הקריאה.

אני קוראת בנשימה עצורה ! מרותקת, כואבת ,עצובה, בוכה, סקרנית,נפעמת,ועכשיו גם צוחקת. וואוו איזה דרך .. איך אתה מייטיב לשתף את עומקי נשמתך.. אין לי מילים... וואוו..!!! מרגישה כאילו סיימתי מסע מטורף איתך! יש כאן "מאסטר פיס " , לא פחות ,שליחות עם ככ הרבה עוצמה שאתה מצליח להעביר בשיא הרגישות ,בחוכמה, בחקר אדיר ורחב חוצה יבשות,עמים ודתות, במשמעות שאתה יצקת לכל מילה בענווה ובחסד. ספר חובה!

הספר הזה הוא משהו אחר. הוא נכתב על רקע אובדן שאינו ניתן לעיכול! החיים "ממשיכים".. לכאורה, אבל הכל כל כך אחר!בכל מובן אפשרי! זהו ספר שלוקח את הקורא לעולם פנימי שבור ומרוסק שמנסה למצוא את הדרך להתמודד ולהמשיך בחיים (על רקע הרצון להפסיק לחיות, לו היה הדבר נתון לבחירה חופשית), יניב, אחי האהוב, איבד את אופק האהוב שלנו בעיתוי שהיה בשיא של הישגיו בחייו הקצרים, בן 21 ושישה ימים בלבד. קצרים ומלאי משמעות וערכיות. דרך מערכת היחסים המיוחדת אנו הקוראים נחשפים לקשר העוצמתי שהתקיים בין יניב לאופק, דרך הפרקים שעוסקים בהתרסקות ובחיפוש הדרך להמשיך הלאה.. ספר מעורר השראה ליחסים בתוך המשפחה בין הורים וילדים, ספר חובה לאנשי חינוך המחפשים את הדרך להקנות ערכים ולהיות משמעותיים לדור הצעיר שהם מחנכים ומובילים וספר חובה למטפלים הזוכים להיחשף לאפשרות לטפל בדרכים הפחות קונבנציונליות שיכולות לעשות למטופלים שלהם את ההבדל הגדול. ספר מעורר השראה, כמו מחשבה, כמו התבוננות פנימה בנבכי נשמתנו על הדברים החשובים באמת, על חיפוש, על גילוי, על מסעות פנימיים ואמונה (כזאת או אחרת). ספר שמעורר מחשבה , שאלות קיומיות, פילוסופיות ומה שביניהם.. ספר שקשה להניח בצד כשמתחילים לקרוא אותו, שמעורר (תרתי משמע) את הרגש והקוגניציה באופן מטלטל ומהדהד לזמן רב גם כשמסיימים לקרוא. יניב אהוב, תודה על חשיפה אמיצה, כנה, מרגשת, עצובה ומעוררת השתאות. אוהבת אותך, אתכם, לעולמי עד. סיגלית

קראתי את בית הספר האנגלי בנשימה עצורה. הספר סחף אותי אל עולמן של הדמויות, על כל רבדיהן, והתיאורים של הודו ופרו לקחו אותי ממש אל הריחות, הצבעים וההוויה של המקומות שבהם דפנה וענבר מטיילות, מתאהבות וחוות את הרפתקאותיהן. לא יכולתי להניח את הספר מהיד. הוא נגע ללבי ונשאר איתי גם אחרי שסיימתי לקרוא. חכם, רגיש ומעודן.

ספר עוצמתי, סוחף ומרגש❤️ ספר שנכנס ללב ונשאר שם, יובל הצליחה להפוך זיכרונות לסיפור ולתת לנו להכיר קצת את הודי ואת הקשר שהיה בניהם❤️

"קול הצבעים" הוא מדריך מעשי המחבר בין הרוח לחומר, ומפגיש את הקורא עם עולם מרתק של קשת הצבעים שבשמיים ובארץ. במעבר דרך חמשת השערים של הספר עובר הקורא מסע של התבוננות בשבילי חייו באמצעות שיטת ריפוי ייחודית הכוללת תרגילי כתיבה, מדיטציה ויצירה של מנדליגרפיה, לצד הסבר מעמיק על משמעות הצבעים. הספר מזמין את הקורא למפגש מחודש עם האומן הפנימי החבוי בתוכו ומאפשר יצירה תוך הכוונה, צעד אחר צעד, כיצד לפתוח את השערים לעולם העשיר והרבגוני של הצבעים. את התהליך מלווה מידע נרחב על תחומי הריפוי השונים המגיעים מתרבויות השמאנים, הטיבטים והיהדות והוא משולב בפיתוח היצירתיות באמצעות טכניקות פשוטות להתבוננות פנימית ובמפגשים הפותחים חלון אל המסתורין הגדול שבנפש האדם ובנשמתו. הספר נועד להדריך את הקורא וללוות אותו בדרכו אל השלום הפנימי עם עצמו, מתוך חיבור רוחני ומעשי לצבעים בחייו. הספר מתאים לכל אחד ואחת, ומוביל אל מרכז הנפש, שם אנו פוגשים את השלמות ואת השלווה ומתחברים לקול האהבה שבלב.

הקריאה של ״המצוק״ מאד מהנה. אילן מצליח בצורה קולחת וזורמת לחבר בין שלושה צירי עלילה שבכל אחד מהם גיליתי עניין - העלייה האמריקאית לארץ (ביחוד בימי המנדט הבריטי בארץ, נושא עליו לא ידעתי דבר); הדמויות הצבעוניות שהתגוררו במושב בית ינאי (מקצתן אנשים בשר ודם ובעלי הישגים בחיים, שגם על זה לא ידעתי דבר); ויחסים אינטימיים מסוג מיוחד ובלתי צפוי המתפתחים בין שתי הדמויות העיקריות ב״המצוק״. אציין, שירושלמים ותיקים כמוני (וכמו אילן) ימצאו בספר זוויות מבט מהנות גם על העיר הזו ועל חייה החברתיים והפוליטיים בימים אלה. מאד מהנה! עמוס גיל, לשעבר מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, עמותת עיר עמים, וימקא הבינלאומית 10.8.26

מרשים ומעורר השראה. האיורים והעיצוב המיוחדים מחזקים את המסר של הספר החד פעמי שאין כמוהו מתאים לעידן הנוכחי בו כולנו נעים בין כאוס וסדר. מומלץ לכל אדם סקרן וחושב שמחפש השראה ומדריך להתנהלות בתקופה של אי וודאות.

ממליצה ממש לכל מי שאוהב סגנון כמו סנדרסון, דמויות אפורות וסיפורי נקמה. מערכת הקסם מעולה ומבוססת רגשות ויש דמויות שרק בא לי שיצליחו (דיאן, אהמ). יש גם איורים יפים כמו הסמלים של מערכת הקסם והמפה של העולם! זה תמיד בונוס בספרי פנטזיה :)

תהליך הכתיבה של הספר הזה הוא פאקינג נס. ממש שמח לראות שהוא יצא ושמחתי לקרוא. הסוף מטורףףף. מחכה להמשך

מלחמה - עולמות שבורים. סי להב. נתחיל בכך, שאת הספר הזה פגשתי בתור קורא בטא. את סי לא הכרתי, וכמה ששמחתי שהרווחתי חברה חדשה. אבל כסוקר, אני מתייחס לספר הזה כמו אל כל ספר שאני קורא כיצירה מוגמרת, ולא דרך כובע הבטא. תקציר עלילה: העולם של אליס נחרב. לאחר שאיבדה את אימהּ, מלאכים בשריונות לבנים פשטו על כפר אקטון וטבחו בכל מי שאליס הכירה. מי שהייתה שוזרת סלים פשוטה נאלצת להימלט על חייה ולהפוך לשורדת. בעזרתם של שד המחויב לעמו ומלאך שמרד בגן עדן, אליס יוצאת למסע שחוצה לא רק גבולות בין ממלכות ביבשת אפאדרה, אלא גם גבולות בין עולמות שונים. בעל כורחה היא נשאבת אל מלחמה עתיקה בין מלאכים ושדים, ונאלצת להחליף את הזרדים הרכים בחרב ובפגיון. במסעה היא תמצא בתוכה כוחות שכמותם מעולם לא הכירה, ותגלה שאולי היא זו שתוכל לשנות את מאזן הכוחות במאבק העתיק ורווי הדמים. בעולמות שם השמש נצחית והלילה אינסופי, אליס תלמד לצעוד לצד הכאב ולהשתמש בו כמקור כוחה. אני בדר"כ לא חובב ספרים שמתעסקים בגן עדן וגיהינום, מלאכים שדים, טוב ורע באנאלי שכזה. כשפתחתי את הספר, כמה שנהנתי לחוות את המלאכים 'בצד הרע' והשדים 'בצד הטוב'. כבר טייק מרענן, ואוטומטית, מסקרן! מישהי שמעזה ללכת נגד המוסכמות המקובעות בעולם הסרטים והספרות? כאן אני יודע שאני מחזיק פנינה. ההתחלה הייתה קצת קשה, מילים ושמות. מלאך ושד חברים הכי טובים ובחורה אומללה שנגררת לתוך סיוט. ואז מגיעים לגיהינום הכי מגניב שקראתי אי פעם, ברמה שאני רוצה לבקר שם בעצמי! לחוות את המקום המיוחד הזה שמתואר בצורה כל כך סוחפת שהופס הגעתי לחצי ספר... והסיוט, שהפך לטרלול, ומשם לאחווה מפתיעה... בתוך עלילה שמשכה אותי עמוק, מבלי שאני בכלל יודע לאן הכנסתי את עצמי. בתוך כל 'התמימות' שמצטיירת בספר, הבנתי שמשהו שם הולך להיות קשוח. כל כך קשוח, שיש גם אזהרה של הסופרת ורשימת טריגרים. ושוב, היעדר המוסכמות הזאת דווקא גרם לי להינות מכל רגע, למרות שסבלתי את הסבל של הדמויות, והרגשתי כחלק מהם בזמן שמניפים כוסות פרטף ומזייפים שירים בוטים. וקורעים מצחוק. קשה לי להצביע מה לא מצא חן בעיניי בספר, כי גם אם היה משהו כזה, הלכתי לאיבוד בתוך שצף המילים וההתרחשויות והספר פשוט נגמר? 4 כוכבים. כי! אין! מספיק! נימורה! בספר! הזה! מוזמנים להצטרף לעצומה, 'רוציםעודנימורה!'