מיקי הייב נולד בכפר בדואי, ערבית היא שפת אמו, ואת יצירתו הספרותית הוא כותב בעברית. אחרי שפרסם בעבר ספר שירה, הוא פונה לפרוזה ובוחר להיכנס דווקא לעולמה של אישה תל-אביבית בת 42 , שמאחורי ההומור והחיים החברתיים שלה מסתירה בדידות עמוקה. גיבורת ספרו החדש של הייב, כולם אוהבים אותי. מרחוק, היא תמר לביא, מצחיקנית המשרד. תמר עובדת בשיווק, יודעת למכור לאחרים בית, קרבה ואהבה, אבל כשהיא חוזרת בערב לדירתה מחכים לה רק המקרר, הקיר והשקט. מעולם לא הייתה לה זוגיות ומעולם לא חוותה אינטימיות עם גבר.
הרגע שמערער את חייה מגיע כשאורי, הידיד שהיא אוהבת בסתר, אומר בנוכחות חבריה לעבודה: אני ותמר בחיים לא נהיה זוג. תמר צוחקת כרגיל, אבל משהו בתוכה נשבר. מתוך הרצון להרגיש שייכת היא מתחילה להמציא לעצמה בני זוג ומערכות יחסים שמעולם לא התקיימו, עד שאימה מצליחה לחלץ ממנה את האמת.
דרך סיפורה של תמר מבקש הייב לכתוב על בדידות שאינה תמיד נראית מבחוץ: אנשים שעובדים, מצחיקים, מוקפים בחברים ומתפקדים היטב, אבל אין להם עם מי לחלוק את הדברים הקטנים ביותר – ממראה יפה בדרך ועד הכלים שנשארו בכיור. לצד הכאב, הספר משתמש לא מעט בהומור. תמר עוקצנית ומצחיקה, והצחוק הוא גם הדרך שלה להסתיר את המקומות הכואבים ביותר. הייב מבקש מהקוראים לצחוק איתה, לכאוב איתה ובעיקר להבין את הכמיהה הפשוטה שמאחורי השקרים שלה: שמישהו יבחר בה ויאמר לה "אני אוהב אותך". לדברי הייב, הספר נכתב גם מתוך תהליכים אישיים של החלמה והשלמה עם החיים.
כולם אוהבים אותי הוא ספר מאוד מעניין ובעיקר מרגש. הייב מצליח לגרום לקורא להזדהות עם תמר מיד מהדפים הראשונים. הקורא שמח איתה ובעיקר כואב איתה את הרצון שלה להיות נאהבת לפחות פעם אחת בחייה. עם זאת, יש משהו מדהים בסיפור. כל כך קשה להאמין שרווקה תל אביבית בת 42 מעולם לא חוותה קשר אינטימי עם גבר. אפשר להבין את הקטע של האהבה, קצת יותר קשה להבין את חוסר האינטימיות בעידן הזה, עם כל המתירנות שבו בעיר הכי מתירנית במדינה. אבל עדיין הספר מצליח להישאר אמין וזה רק מגביר עוד יותר את האהדה כלפי תמר. אני גמעתי את כל 440 העמודים של הספר במהירות שיא מתוך רצון לדעת האם תמר הצליחה לבסוף למצוא אהבה. כמובן שלא אגלה כדי לא לקלקל, אבל רק מזהירה שגם אתם עלולים למצוא את עצמכם גומעים את הדפים במטרה למצוא תשובה. ספר שכדאי לקרוא.
כולם יודעים שקוסמים זה מגניב, נכון?
הספר הזה הוא מעשה קסם חכם, נדיב, אמיץ ואופטימי באופן מפוכח ועיקש.
העלילה נסבה סביב קורותיהם של קוסמים גדולים והשוליות שמתמחים אצלם, ומספקת שפע רגעי מתח , קרבות שכתובים כך שממש אפשר לראות אותם, פרצי צחוק בלתי נשלטים ו...גם דמעה. או חמישים.
וכאן עבורי הגדולה האמיתית, החומלת מבלי לעשות הנחות, של הסופרת:
הקוסמים הם, במפגין ובמופגן, בני אדם.
הם אוהבים, נוטרים, נפגעים ומתעלים באופן שלא ניתן לעמוד בפניהם.
הדמויות מאופיינות ברגישות ובקלוז-אפ כל כך חד, שקל להתאהב בהן, להבין אותן, לכעוס עליהן ולרצות מהן עוד.
הנשגב מתקיים לצד הקטנוני, החזון לצד הבירוקרטיה, החלטות הרות גורל ויכולות פנומנליות לצד טרדות שגרתיות לחלוטין, ומתוך התמהיל הזה מתבהר עולם מורכב, יצרי, שסוע ויפהפה, שהדמויות המאכלסות אותו נלחמות על ההגדרה של העתיד שלו ושלהן בתוכו, והקורא, יחד איתן, מייחל להמשך שלו.
השפה יפהפיה, עשירה וקולחת ועושה חסד סינמטוגרפי ממש עם הסיפור.
מומלץ בכל פה.
רוני יקרה,
קראתי את ספר הביכורים שלך "ממשא למסע" מרגש, אותנטי, מרתק (התעוררתי ב 3 בבוקר בכדי לסיים את קריאת הספר) הכרתי רוני אחרת, נוספת . ממליצה מאוד לרכוש את הספר , בהצלחה רבה ומאחלת לך את כל הטוב שניתן ❤️
סיפור מופלא על חיים, אהבה, אובדן ובחירה שכתבה יובל, שבעלה, הוד, או הודי כפי שהיא קוראת לו, נפל כמ"פ ביחידה הרב-ממדית בקרב בצפון רצועת עזה ב- 26 בדצמבר 2024.
יובל כתבה את הסיפור של ארבע וחצי השנים מאז פגשה את הוד, לימים הודי שלה, במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) בה שניהם למדו, דרך התפקידים שלהם כמ"פים לאחר סיום הלימודים ומיד לתוך המלחמה, ועד לנפילתו בקרב.
בצורה מרגשת ונפלאה, וגם עצובה, כי ידוע מה מחכה בסופו של הסיפור, יובל חושפת בפני הקורא את הסיפור של יובלי והודי, שני קצינים צעירים, שנפגשים, מחייכים, מתרגשים, מתאהבים ומוצאים את דרכם במציאות מורכבת וכמעט בלתי אפשרית. יובל לוקחת אותנו למסע בו נראה לעיתים כאילו הוא מסופר על-ידי שניהם וממש אפשר להרגיש את החוויות שהם עוברים, לחוד וביחד.
עם פרוץ המלחמה, יובל מפקדת על פלוגת הסיוע המנהלתי (פלס"ם) של גדוד 53 וממש ימים מספר אחרי תחילת התמרון מאבדת את מפקד הגדוד, סלמאן חבקה. אובדן קשה למי שהייתה במשך כשנה מ"פית תחת פיקודו ובמציאות כאוטית של תחילת המלחמה.
הסיפור מובא בצורה כרונולוגית, המציאות משתנה, החברות הופכת לאירוסין ובהמשך לנישואין, עוברים דירה, מחליפים תפקידים, מפקדים ופקודים, מחליפים משימות אבל זו אותה המלחמה בעזה, תמיד מרחפת מעל חייהם. יש גם רגעים מחוץ למלחמה, טיסה לירח דבש, ממש ניתוק מהמציאות הכאוטית והסכנה האורבת כל הזמן, רגעים מופלאים במזרח.
הסוף עצוב, הזוג הנפלא מופרד כאשר הוד נופל בקרב, אחרי קרבות רבים שהוביל בהם את הפלוגות שפיקד עליהן לאורך המלחמה. בפרק האחרון, חותמת יובל את הספר במכתב להודי שלה, בו היא מסבירה על הסיבות לכתיבת הספר ובסיום כותבת:
"תבוא לבקר בחלומות, אוצר שלי.
אוהבת אותך בכל ליבי, לעולמים.
יובלי שלך,
לעולמים."
גילוי נאות: את יובל הכרתי כשלמדה אצלי קורס במסגרת הלימודים במלט"ק בו חקרה לעומק על פיקוד ומנהיגות לקראת התפקיד שנכנסה אליו לאחר סיום הלימודים. את הוד לא לימדתי, אבל חיוכו ופניו הטובים זכורים לי מהמסדרונות בהם חלפנו זה על פני זה בדרך לשיעורים.
"ספר חובה מרתק ורלוונטי מתמיד. ד"ר שוקי בלס עושה כאן צעד ראשוני ויוצא דופן בשוק הספרים המקומי, ומביא לראשונה אל הקורא הישראלי מבט מקיף ועמוק על מהפכות 1968 מהזווית הייחודית שלנו. למרות שהספר חוזר לשנת המפתח ההיא, הניתוח שבו אקטואלי בצורה כמעט מצמררת למציאות הפוליטית והחברתית שאנו חווים בישראל כיום. כתיבה חדה, מלמדת ומעוררת מחשבה."
מיקי הייב נולד בכפר בדואי, ערבית היא שפת אמו, ואת יצירתו הספרותית הוא כותב בעברית. אחרי שפרסם בעבר ספר שירה, הוא פונה לפרוזה ובוחר להיכנס דווקא לעולמה של אישה תל-אביבית בת 42 , שמאחורי ההומור והחיים החברתיים שלה מסתירה בדידות עמוקה. גיבורת ספרו החדש של הייב, כולם אוהבים אותי. מרחוק, היא תמר לביא, מצחיקנית המשרד. תמר עובדת בשיווק, יודעת למכור לאחרים בית, קרבה ואהבה, אבל כשהיא חוזרת בערב לדירתה מחכים לה רק המקרר, הקיר והשקט. מעולם לא הייתה לה זוגיות ומעולם לא חוותה אינטימיות עם גבר.
הרגע שמערער את חייה מגיע כשאורי, הידיד שהיא אוהבת בסתר, אומר בנוכחות חבריה לעבודה: אני ותמר בחיים לא נהיה זוג. תמר צוחקת כרגיל, אבל משהו בתוכה נשבר. מתוך הרצון להרגיש שייכת היא מתחילה להמציא לעצמה בני זוג ומערכות יחסים שמעולם לא התקיימו, עד שאימה מצליחה לחלץ ממנה את האמת.
דרך סיפורה של תמר מבקש הייב לכתוב על בדידות שאינה תמיד נראית מבחוץ: אנשים שעובדים, מצחיקים, מוקפים בחברים ומתפקדים היטב, אבל אין להם עם מי לחלוק את הדברים הקטנים ביותר – ממראה יפה בדרך ועד הכלים שנשארו בכיור. לצד הכאב, הספר משתמש לא מעט בהומור. תמר עוקצנית ומצחיקה, והצחוק הוא גם הדרך שלה להסתיר את המקומות הכואבים ביותר. הייב מבקש מהקוראים לצחוק איתה, לכאוב איתה ובעיקר להבין את הכמיהה הפשוטה שמאחורי השקרים שלה: שמישהו יבחר בה ויאמר לה "אני אוהב אותך". לדברי הייב, הספר נכתב גם מתוך תהליכים אישיים של החלמה והשלמה עם החיים.
כולם אוהבים אותי הוא ספר מאוד מעניין ובעיקר מרגש. הייב מצליח לגרום לקורא להזדהות עם תמר מיד מהדפים הראשונים. הקורא שמח איתה ובעיקר כואב איתה את הרצון שלה להיות נאהבת לפחות פעם אחת בחייה. עם זאת, יש משהו מדהים בסיפור. כל כך קשה להאמין שרווקה תל אביבית בת 42 מעולם לא חוותה קשר אינטימי עם גבר. אפשר להבין את הקטע של האהבה, קצת יותר קשה להבין את חוסר האינטימיות בעידן הזה, עם כל המתירנות שבו בעיר הכי מתירנית במדינה. אבל עדיין הספר מצליח להישאר אמין וזה רק מגביר עוד יותר את האהדה כלפי תמר. אני גמעתי את כל 440 העמודים של הספר במהירות שיא מתוך רצון לדעת האם תמר הצליחה לבסוף למצוא אהבה. כמובן שלא אגלה כדי לא לקלקל, אבל רק מזהירה שגם אתם עלולים למצוא את עצמכם גומעים את הדפים במטרה למצוא תשובה. ספר שכדאי לקרוא.
כולם יודעים שקוסמים זה מגניב, נכון?
הספר הזה הוא מעשה קסם חכם, נדיב, אמיץ ואופטימי באופן מפוכח ועיקש.
העלילה נסבה סביב קורותיהם של קוסמים גדולים והשוליות שמתמחים אצלם, ומספקת שפע רגעי מתח , קרבות שכתובים כך שממש אפשר לראות אותם, פרצי צחוק בלתי נשלטים ו...גם דמעה. או חמישים.
וכאן עבורי הגדולה האמיתית, החומלת מבלי לעשות הנחות, של הסופרת:
הקוסמים הם, במפגין ובמופגן, בני אדם.
הם אוהבים, נוטרים, נפגעים ומתעלים באופן שלא ניתן לעמוד בפניהם.
הדמויות מאופיינות ברגישות ובקלוז-אפ כל כך חד, שקל להתאהב בהן, להבין אותן, לכעוס עליהן ולרצות מהן עוד.
הנשגב מתקיים לצד הקטנוני, החזון לצד הבירוקרטיה, החלטות הרות גורל ויכולות פנומנליות לצד טרדות שגרתיות לחלוטין, ומתוך התמהיל הזה מתבהר עולם מורכב, יצרי, שסוע ויפהפה, שהדמויות המאכלסות אותו נלחמות על ההגדרה של העתיד שלו ושלהן בתוכו, והקורא, יחד איתן, מייחל להמשך שלו.
השפה יפהפיה, עשירה וקולחת ועושה חסד סינמטוגרפי ממש עם הסיפור.
מומלץ בכל פה.
רוני יקרה,
קראתי את ספר הביכורים שלך "ממשא למסע" מרגש, אותנטי, מרתק (התעוררתי ב 3 בבוקר בכדי לסיים את קריאת הספר) הכרתי רוני אחרת, נוספת . ממליצה מאוד לרכוש את הספר , בהצלחה רבה ומאחלת לך את כל הטוב שניתן ❤️
סיפור מופלא על חיים, אהבה, אובדן ובחירה שכתבה יובל, שבעלה, הוד, או הודי כפי שהיא קוראת לו, נפל כמ"פ ביחידה הרב-ממדית בקרב בצפון רצועת עזה ב- 26 בדצמבר 2024.
יובל כתבה את הסיפור של ארבע וחצי השנים מאז פגשה את הוד, לימים הודי שלה, במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) בה שניהם למדו, דרך התפקידים שלהם כמ"פים לאחר סיום הלימודים ומיד לתוך המלחמה, ועד לנפילתו בקרב.
בצורה מרגשת ונפלאה, וגם עצובה, כי ידוע מה מחכה בסופו של הסיפור, יובל חושפת בפני הקורא את הסיפור של יובלי והודי, שני קצינים צעירים, שנפגשים, מחייכים, מתרגשים, מתאהבים ומוצאים את דרכם במציאות מורכבת וכמעט בלתי אפשרית. יובל לוקחת אותנו למסע בו נראה לעיתים כאילו הוא מסופר על-ידי שניהם וממש אפשר להרגיש את החוויות שהם עוברים, לחוד וביחד.
עם פרוץ המלחמה, יובל מפקדת על פלוגת הסיוע המנהלתי (פלס"ם) של גדוד 53 וממש ימים מספר אחרי תחילת התמרון מאבדת את מפקד הגדוד, סלמאן חבקה. אובדן קשה למי שהייתה במשך כשנה מ"פית תחת פיקודו ובמציאות כאוטית של תחילת המלחמה.
הסיפור מובא בצורה כרונולוגית, המציאות משתנה, החברות הופכת לאירוסין ובהמשך לנישואין, עוברים דירה, מחליפים תפקידים, מפקדים ופקודים, מחליפים משימות אבל זו אותה המלחמה בעזה, תמיד מרחפת מעל חייהם. יש גם רגעים מחוץ למלחמה, טיסה לירח דבש, ממש ניתוק מהמציאות הכאוטית והסכנה האורבת כל הזמן, רגעים מופלאים במזרח.
הסוף עצוב, הזוג הנפלא מופרד כאשר הוד נופל בקרב, אחרי קרבות רבים שהוביל בהם את הפלוגות שפיקד עליהן לאורך המלחמה. בפרק האחרון, חותמת יובל את הספר במכתב להודי שלה, בו היא מסבירה על הסיבות לכתיבת הספר ובסיום כותבת:
"תבוא לבקר בחלומות, אוצר שלי.
אוהבת אותך בכל ליבי, לעולמים.
יובלי שלך,
לעולמים."
גילוי נאות: את יובל הכרתי כשלמדה אצלי קורס במסגרת הלימודים במלט"ק בו חקרה לעומק על פיקוד ומנהיגות לקראת התפקיד שנכנסה אליו לאחר סיום הלימודים. את הוד לא לימדתי, אבל חיוכו ופניו הטובים זכורים לי מהמסדרונות בהם חלפנו זה על פני זה בדרך לשיעורים.
אגרופים מונפים בזעם - 1968- השנה ששינתה את העולם ואותנו
שיף צביה5דירוג 5 מתוך 5
"ספר חובה מרתק ורלוונטי מתמיד. ד"ר שוקי בלס עושה כאן צעד ראשוני ויוצא דופן בשוק הספרים המקומי, ומביא לראשונה אל הקורא הישראלי מבט מקיף ועמוק על מהפכות 1968 מהזווית הייחודית שלנו. למרות שהספר חוזר לשנת המפתח ההיא, הניתוח שבו אקטואלי בצורה כמעט מצמררת למציאות הפוליטית והחברתית שאנו חווים בישראל כיום. כתיבה חדה, מלמדת ומעוררת מחשבה."
