הצדה
Par : תמר ברגר
ב"צדה" מאת תמר ברגר, אנחנו מוזמנים למסע אל תוך האווירה המיוחדת של חוף האון סיטי בכנרת. המקום נראה כאילו הזמן עצר בו, עם חניונים מסומנים, קוביות אוהלים ושמשיות על קו המים. מנחם הגדול, המארח הלא-פורמלי, מזמין אתכם לשתות קפה ולחלוק רגעים של שלווה עם אוספי הווינטג' המיוחדים שלו. אבל מעבר לנוף הפסטורלי, הספר חושף את פניה המורכבות של החברה הישראלית, דרך סיפורם של אנשים שנפשם נגעה במלחמה ובחיים. גיבורי הספר, כמו ההלם קרב ממלחמת לבנון הראשונה, מציעים מבט אישי ואמיץ על ההתמודדות עם העבר והשפעתו על ההווה. ברגר מצליחה לשזור יחד רגעי שלווה ויופי עם תחושת כאב ומורכבות, מה שהופך את הספר לקריאה מרתקת ומרגשת. מתאים לכל מי שמחפש ספרות ישראלית עכשווית שמציעה חוויית קריאה עמוקה ומעוררת מחשבה.
חוף האון סיטי, כנרת. הגשם מתגבר. אין איש באתר. קו הגובה הישן, המסומן באבנים, גבוה במטר או שניים מפני המים עכשיו והמזח נמתח על פני היבשה. חניונים מסומנים בקפידה, שמשיות על קו המים, קוביות אוהלים לבנים עם סוככים מצויצים, קרוונים מסונדלים למקומם ברחבה חולית, אוהל מרכזי גדול, סככות ופינות ישיבה, פיסות דשא. הכול ערוך לאירוח. קול גדול רועם פתאום מצריף בקצה המתחם: בואו לשתות קפה! מנחם הגדול, הממלא עד מעבר לגדותיו כיסא פלסטיק לבן מול שולחן פלסטיק לבן, מברך אותנו לשלום ולא זז ממקומו. "רפי", העומד לצדו, נשלח לשים נייר טואלט במלתחות ומים על האש. מנחם מדבר. הוא בא מפוריה ומפעיל את האתר. תבואו, זה זול ולא־פורמלי. אבא שלו היה בקבע והוא אספן. הוא מצביע על אוספי הוינטג': מכשירי רדיו, מאוורר, שעון מעורר, רובה, פרימוס, קומקום שורק, מלחייה מעץ, צנצנות זכוכית, ושולח אותנו לכבאית שניצבת בחוץ, שלל מסוריה. הגשם ניתך עכשיו בפראות על גג הצריף. ג'יפ שחור גדול מתקרב. גבר בן חמישים ומשהו יוצא ממנו. הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה, הוא מצהיר בפתח ונכנס, מאושפז עם כל מיני כדורים בתל השומר, יצא כדי להיפתח. ומשתתק. כול
Aidez-nous à mieux connaître vos préférences pour vous recommander les bons livres
Pas encore d'avis sur ce livre — partagez le vôtre et aidez les prochains lecteurs





















