"הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים, נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום. סיכוי גדול... שלום הוא קודם כל בתפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום שהוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית... עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה."במילים אלה סיים יצחק רבין את נאומו בעצרת למען השלום מול אלפי אזרחים שוחרי שלום שגדשו את כיכר מלכי ישראל במוצאי שבת ה-4 בנובמבר 1995. לאחר הדברים האלה נשמעו צליליו של שיר לשלום, ולרגע היה נדמה כי רוח חדשה החלה מנשבת באוויר. דקות ספורות לאחר מכן נורה יצחק רבין בידי בן עוולה והובהל לבית החולים איכילוב, שם נפטר. החלטתו של יצחק רבין לצעוד בנתיב אוסלו החל מ-1993 נתפסה בעיני רבים בארץ ובעולם כמהפך רעיוני ותפיסתי ביחסו לפלסטינים בפרט ולסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ונשאלת השאלה: האמנם ביטא תהליך אוסלו שינוי מהפכני בתפיסתו של רבין את הסכסוך ואת הערבים או שמא היה זה שיאו של שינוי הדרגתי? כדי להשיב על שאלה זו, מביא הספר בפני הקוראים ניתוח מפורט של מכלול עמדותיו של רבין באשר לערבים ובאשר לסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי לאורך כל שנות חייו.כמו כן המחבר מביא בפני הקורא דיון תיאורטי מקיף ומעמיק במערכת האמונות של הפרט ושל מקבל החלטות הפועל בסביבת סכסוך, וכיצד זה מתקשר לבחינה של תהליכי המשכיות ושינוי קוגניטיביים בעמדותיו של רבין כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. הספר אינו ביוגרפיה ואינו סוקר את הקריירה הפוליטית של רבין, אלא מתמקד בהשקפת עולמו ובתפיסתו את הסכסוך. המחבר מביא דברים בשם אומרם, נמנע מנקיטת עמדה ומציג את תפיסת עולמו של רבין בגישה אקדמית-ביקורתית המלווה בנתונים ובעובדות היסטוריות. הספר המונח לפנינו הוא פרי מחקר אקדמי מקיף שערך אריה דלל בנושא, ומקורו בחיבור לשם קבלת תואר מוסמך באוניברסיטה העברית. אין ספק כי הספר תורם תרומה רבת-חשיבות להבנת תהליך השלום ולהבנת דרכו המדינית של יצחק רבין. המחבר אריה דלל, בעל תואר מוסמך בלימודי האסלאם והמזרח התיכון מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, מומחה להיסטוריה הפוליטית הקרובה של האסלאם והמזרח התיכון ולתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, ולדבריו "מצא בכתיבת הספר דרך נאותה להנציח את זכרו ואת פועלו המרשים של רבין בתחום שהיה כה חשוב וקרוב ללבו – השלום בין ישראל לערבים."

"הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים, נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום. סיכוי גדול... שלום הוא קודם כל בתפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום שהוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית... עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה."במילים אלה סיים יצחק רבין את נאומו בעצרת למען השלום מול אלפי אזרחים שוחרי שלום שגדשו את כיכר מלכי ישראל במוצאי שבת ה-4 בנובמבר 1995. לאחר הדברים האלה נשמעו צליליו של שיר לשלום, ולרגע היה נדמה כי רוח חדשה החלה מנשבת באוויר. דקות ספורות לאחר מכן נורה יצחק רבין בידי בן עוולה והובהל לבית החולים איכילוב, שם נפטר. החלטתו של יצחק רבין לצעוד בנתיב אוסלו החל מ-1993 נתפסה בעיני רבים בארץ ובעולם כמהפך רעיוני ותפיסתי ביחסו לפלסטינים בפרט ולסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ונשאלת השאלה: האמנם ביטא תהליך אוסלו שינוי מהפכני בתפיסתו של רבין את הסכסוך ואת הערבים או שמא היה זה שיאו של שינוי הדרגתי? כדי להשיב על שאלה זו, מביא הספר בפני הקוראים ניתוח מפורט של מכלול עמדותיו של רבין באשר לערבים ובאשר לסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי לאורך כל שנות חייו.כמו כן המחבר מביא בפני הקורא דיון תיאורטי מקיף ומעמיק במערכת האמונות של הפרט ושל מקבל החלטות הפועל בסביבת סכסוך, וכיצד זה מתקשר לבחינה של תהליכי המשכיות ושינוי קוגניטיביים בעמדותיו של רבין כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. הספר אינו ביוגרפיה ואינו סוקר את הקריירה הפוליטית של רבין, אלא מתמקד בהשקפת עולמו ובתפיסתו את הסכסוך. המחבר מביא דברים בשם אומרם, נמנע מנקיטת עמדה ומציג את תפיסת עולמו של רבין בגישה אקדמית-ביקורתית המלווה בנתונים ובעובדות היסטוריות. הספר המונח לפנינו הוא פרי מחקר אקדמי מקיף שערך אריה דלל בנושא, ומקורו בחיבור לשם קבלת תואר מוסמך באוניברסיטה העברית. אין ספק כי הספר תורם תרומה רבת-חשיבות להבנת תהליך השלום ולהבנת דרכו המדינית של יצחק רבין. המחבר אריה דלל, בעל תואר מוסמך בלימודי האסלאם והמזרח התיכון מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, מומחה להיסטוריה הפוליטית הקרובה של האסלאם והמזרח התיכון ולתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, ולדבריו "מצא בכתיבת הספר דרך נאותה להנציח את זכרו ואת פועלו המרשים של רבין בתחום שהיה כה חשוב וקרוב ללבו – השלום בין ישראל לערבים."