אשדודים מספר סיפור שמרים את השמיכה מעל המושג הלעוס והסטריאוטיפי ״פריפריה״,וחושף את הדינמקות העדינות שמכוננות אותה,את יחסי הגומלים האנושיים,הכלכליים והלאומיים של מי שהגיעו אליה,בנו אותה,ולאט לאט גם מחריבים אותה. וכל זה בסגנונו הפיוטי,הבועט ושזור הפנינים של אחד הסופרים הבולטים ויוצאי הדופן בישראל. בספר זה,ספר הפרוזה ה-16 במספר שלו,מוכיח יותם ראובני שהוא לא קופא על שמריו,שכתיבתו ממשיכה להתפתח ולפעור מרחבים ולגלות עולמות חדשים. אם בעבר הוא תויג כ״זרם תודעה וידויי״,בספר זה הוא מוסיף שכבה נוספת,ובעצם יוצא מתול העולמות הפנימיים אל תוך נרטיב ברור ומובהק,כך שמלבד יכולת הכתיבה המסחררת שלו,הוא מצליח להציב באמצעותה סיפור מאלף,מותח,מלא מהמורות ובלתי צפוי בעליל,המוביל לסוף בלתי נמנע. אשדודים מצטרפת ל״פשר המעשים״,״בעד ההזיה״,״האוטוביוגרפיה של ז׳אן ריבן״ ועוד יצירות בלי נשכחות שראובני הותיר בדברי הימים של הספרות העברית.

אשדודים מספר סיפור שמרים את השמיכה מעל המושג הלעוס והסטריאוטיפי ״פריפריה״, וחושף את הדינמקות העדינות שמכוננות אותה, את יחסי הגומלים האנושיים, הכלכליים והלאומיים של מי שהגיעו אליה, בנו אותה, ולאט לאט גם מחריבים אותה. וכל זה בסגנונו הפיוטי, הבועט ושזור הפנינים של אחד הסופרים הבולטים ויוצאי הדופן בישראל. בספר זה, ספר הפרוזה ה-16 במספר שלו, מוכיח יותם ראובני שהוא לא קופא על שמריו, שכתיבתו ממשיכה להתפתח ולפעור מרחבים ולגלות עולמות חדשים. אם בעבר הוא תויג כ״זרם תודעה וידויי״, בספר זה הוא מוסיף שכבה נוספת, ובעצם יוצא מתול העולמות הפנימיים אל תוך נרטיב ברור ומובהק, כך שמלבד יכולת הכתיבה המסחררת שלו, הוא מצליח להציב באמצעותה סיפור מאלף, מותח, מלא מהמורות ובלתי צפוי בעליל, המוביל לסוף בלתי נמנע. אשדודים מצטרפת ל״פשר המעשים״, ״בעד ההזיה״, ״האוטוביוגרפיה של ז׳אן ריבן״ ועוד יצירות בלי נשכחות שראובני הותיר בדברי הימים של הספרות העברית.