ליהי
4* קיבלתי את הספר לסקירה בגיל 40, דורון מרגיש שהוא כישלון. הוא תמיד היה ה"אח המאכזב" במשפחה, ולמרות שהתחתן עם אהבת חייו, ולמרות שהשקיע את כל כולו בעבודה – הוא מוצא את עצמו גרוש טרי ומפוטר טרי, בלי חברים, ובקשר רופף עם הילדים שלו. ופתאום במקרה הוא מקבל הזדמנות שנייה – להתעורר בעבר, עם הזיכרונות המלאים מחייו בגיל 40. הוא יכול לבחור ללכת בדרכים אחרות לחלוטין – עבודה אחרת, בחורה אחרת. אולי הוא בכלל מעדיף שלא להיות אבא? הספר מתחיל בהווה העגמומי של דורון, וכאשר הוא חוזר לעבר, העלילה מתקדמת בקו הזמן של העבר, אבל עם המון השוואות למה שכבר קרה ב"עתיד" [קצת מבלבל לתאר את זה, אבל הכתיבה מאוד זורמת והעלילה מתקדמת בצורה הגיונית ומובנת]. במקביל, אנחנו לאט לאט שומעים את הסיפור גם מהצד של נטלי, גרושתו. אני מודה שלאורך רוב הספר היה לי קשה מאוד להתחבר לדורון. הוא מאוד קורבני ועסוק בעצמו. הוא אובססיבי לגבי כמה שהחיים שלו גרועים, אבל לא ממש עושה צעדים כדי לשנות אותם. בזוגיות, הוא שם את עצמו במקום הראשון לפני אשתו, ומאוד מופתע כשהיא מחליטה לעזוב. שלא לדבר על זה שהוא היה מוכן לוותר על הילדים שלו ממש בקלות... החזרה לעבר כן הצליחה לתת לו קצת תובנות ולהתחיל איזשהו שינוי, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הקורא יודע ומבין הרבה יותר ממנו על מה שהשתבש בחיים שלו, והייתי שמחה אם זה היה מקבל קצת יותר מקום בתהליך שדורון עובר. למרות שיש עיסוק בנושאים כבדים ובדילמות משמעותיות, הכתיבה מאוד קלה וזורמת, וסיימתי את הספר תוך יום. אהבתי את הרגעים שבהם קיבלנו את נקודת המבט של נטלי, שנתנו פרופורציות אחרות לגמרי לסיפור שדורון מספר לעצמו. וכחיפאית לשעבר, אהבתי מאוד את הרפרנסים לחיפה [כולל האזכור החשוב עד מאוד של סנדוויץ' ברכה!]. אני פחות אוהבת לקרוא ספרי פנטזיה, כי הרבה פעמים מרגיש לי שהחריגה מהמציאות לא תפורה עד הסוף, ומשאירה חורים בעלילה. אומנם פה זה לא ממש ספר פנטזיה, ובכל זאת החזרה בזמן מרגישה איכשהו מאוד טבעית, וגם מוסברת בצורה הגיונית בסופו של דבר. בסך הכול, זה ספר מאוד ישראלי [בקטע טוב], וקליל, אבל גם מעורר מחשבה. אני חושבת שבסוף כולנו היינו רוצים לקבל איזושהי וודאות שבחרנו נכון, במיוחד כשמגיעים לתקופות הקשות בחיים. יש בספר טריגר אחד, אבל הוא גם ספוילר רציני, אז אני אדחוף פה איזה מרווח ככה שמי שלא רוצה יוכל לדלג.... אזהרת טריגר: ניסיון אובדנות
