גיליון 27 של "הו!" מביא לראשונה את דבריו הנוקבים של המשורר אבות ישורון בראיון מ-1975, שבו הוא מדבר על חובת היוצר להתמודד עם כל מה שמקיף אותו, כולל נושאים שנויים במחלוקת כמו הנושא הערבי והחברה הישראלית. גיליון זה מיועד לכל מי שמאמין כי שירה אמורה להיות חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי והחברתי, ולא רק ביטוי אישי ולירי. אם אתם מחפשים קול אמיץ בשירה הישראלית, מישהו שלא מפחד לשים את הנושאים הבוערים על השולחן, זהו בדיוק הגיליון עבורכם. "הו!" ממשיך להיות במה לדיאלוגים משמעותיים וליצירות שמאתגרות את הגבולות של מה שנחשב לראוי להיכנס לשירה. הצטרפו למסע ספרותי שאין בו נושאים אסורים, רק מחויבות עמוקה לאמת ולאומץ יצירתי.

כל אלה שלא מרטיבים את ידם לכתוב על נושא, למשל, הנושא הערבי; שלא נאה לליריקה שלהם לנגוע בשירה ציבורית, חברתית; שזה, מצידם, מחלל את השירה שלהם – הם רק מגונים על ידי, והשירה הזאת רחוקה מאוד ממני. אני סבור שהאמת היא שאדם שכותב חייב להתחייב בנפשו לכתוב על כל מה שמקיף אותו. שום דבר שמקיף האדם איננו בלתי ראוי להיכנס לשירה, לשיר שמישהו כתב. אבות ישורון, מתוך ראיון משנת 1975 המתפרסם לראשונה בגיליון זה