גליון 24 של "הו!" - "שירה בימי כולרה" מביא לכם את המתח שבין עולם השירה המסורתי לבין הרשתות החברתיות. מאז השקתו ב-2005, "הו!" הפך לבמה ייחודית שמאזנת בין ההשפעות של עידן הדיגיטל לבין הערכים הספרותיים הקלאסיים. בעידן שבו כל אחד יכול לפרסם שיר ברשת ולזכות להכרה מיידית, "הו!" מדגיש את החשיבות של עריכה מקצועית וביקורת מעמיקה, שמעניקים לשירה את הכבוד והמשמעות שהיא ראויה להם. הגיליון מתמודד עם סוגיות מודרניות של פרסום וצריכת שירה, ומיועד לאוהבי שירה שרוצים להעמיק, להכיר ולהבין את האמנות הזו בעידן החדש. אם אתם מחפשים קריאה שמאתגרת את המחשבה ומזמינה דיון מעמיק, "שירה בימי כולרה" הוא בדיוק מה שאתם צריכים. הצטרפו למסע מרתק בעולמות השירה והספרות הישראלית בעידן הפייסבוק.

הגיליון הראשון של "הו!" ראה אור ב־2005, כשנה לפני ייסוד פייסבוק וכעשור לפני שהרשת החברתית החלה להשפיע באופן עמוק על הספרות הישראלית. להשפעה של פייסבוק ודומותיה על עולם השירה בישראל יש יתרונות מובהקים: אלו הן פלטפורמות נוחות לפרסום שירים, להפצת ספרי שירה ולקידום אירועי שירה. כיום מצב השירה העברית טוב בהרבה משהיה לפני שניים ושלושה עשורים, לא מעט בזכות הרשת. ספרי שירה אולי אינם רבי־מכר, אך שירים המתפרסמים בפייסבוק ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות מגיעים לפעמים לקהל רחב מאוד. הפרוזה העברית, דווקא היא, נדמית היום כמי שזקוקה לזריקת עידוד. אך להשפעה הפייסבוקית יש גם חסרונות מובנים: ברשת החברתית אין לקטורה ואין עריכה. הכול יכול להתפרסם, וה"שופטים" היחידים הם המלייקקים והמשַתפים. מיידיוּת התגובה אינה מאפשרת קריאה מעמיקה, והשירים הזוכים לפופולריות הם בדרך כלל השירים הנגישים ביותר בקריאה ראשונה וזריזה. כתב עת לספרות ורשת חברתית הם שני עולמות מקבילים. מבחינות מסוימות הם משלימים זה את זו, אך מבחינות אחרות הם בגדר הפכים. תפקידו של "הו!" הוא להפעיל בדיוק את אמות המידה החסרות ברשת: שיפוט מעמיק של היצירות ה