״הראש טס קדימה, אך הגוף, זירת מאבק קדום.״ "הלב, הזמן ומה שביניהם״ הוא ספר שירת הביכורים של ליאון ברוצקי – אדם שנושא בליבו חמלה גדולה, ובגופו צלקות של מאבק ממושך עם מחלת קרוהן ונספחיה. בן 50, הייטקיסט ממגידו, אב, בן זוג, חבר – ובעיקר אדם שידע כאב, פגיעות, פחד... אך בחר לחיות מתוכם, לא לצידם. בשיריו פותח ליאון דלת אל חדרים שרובנו שומרים אותם סגורים –המקום שבו הגוף בוגד והלב נאחז בתקווה, המקום שבו זיכרונות ילדות מתערבבים בחרדות של לילה, המקום שבו אהבה ומשפחה הופכים לעוגן היחיד מול סערות שאינן מרפות, והמקום שבו אדם לומד מחדש מהו אושר. זהו ספר על מי שממשיך ללכת גם כשהדרך מתפרקת לרסיסים, רואה במראה לא רק חולשה, אלא גם תעצומות נפש שלא ידע שיש בו, שואל שאלות שאין להן תשובה וממשיך לחפש, כי החיפוש עצמו הוא הריפוי. הספר נכתב מתוך כאב אמיתי, מתוך לילות של אי־ודאות, מתוך רגעים שבהם המוות חלף קרוב מדי – אבל גם מתוך אהבה אינסופית לילדים, לאישה, לטבע, לבוקר אחד שקט שבו הנשימה חוזרת למקומה. הספר מזמין כל קורא להתקרב אל עצמו, להודות במה שמפחיד, להיאחז במה שמאיר, ולהבין שגם כשאנחנו נשברים, אנחנו יכולים להרכיב את עצמנו מחדש. ״אז המשיכו לפנטז ותנו למוחכם להפליג למחוזות רחוקים, כך תשיגו את האושר שלו אתם מייחלים.״

״הראש טס קדימה, אך הגוף, זירת מאבק קדום.״ "הלב, הזמן ומה שביניהם״ הוא ספר שירת הביכורים של ליאון ברוצקי – אדם שנושא בליבו חמלה גדולה, ובגופו צלקות של מאבק ממושך עם מחלת קרוהן ונספחיה. בן 50, הייטקיסט ממגידו, אב, בן זוג, חבר – ובעיקר אדם שידע כאב, פגיעות, פחד... אך בחר לחיות מתוכם, לא לצידם. בשיריו פותח ליאון דלת אל חדרים שרובנו שומרים אותם סגורים –המקום שבו הגוף בוגד והלב נאחז בתקווה, המקום שבו זיכרונות ילדות מתערבבים בחרדות של לילה, המקום שבו אהבה ומשפחה הופכים לעוגן היחיד מול סערות שאינן מרפות, והמקום שבו אדם לומד מחדש מהו אושר. זהו ספר על מי שממשיך ללכת גם כשהדרך מתפרקת לרסיסים, רואה במראה לא רק חולשה, אלא גם תעצומות נפש שלא ידע שיש בו, שואל שאלות שאין להן תשובה וממשיך לחפש, כי החיפוש עצמו הוא הריפוי. הספר נכתב מתוך כאב אמיתי, מתוך לילות של אי־ודאות, מתוך רגעים שבהם המוות חלף קרוב מדי – אבל גם מתוך אהבה אינסופית לילדים, לאישה, לטבע, לבוקר אחד שקט שבו הנשימה חוזרת למקומה. הספר מזמין כל קורא להתקרב אל עצמו, להודות במה שמפחיד, להיאחז במה שמאיר, ולהבין שגם כשאנחנו נשברים, אנחנו יכולים להרכיב את עצמנו מחדש. ״אז המשיכו לפנטז ותנו למוחכם להפליג למחוזות רחוקים, כך תשיגו את האושר שלו אתם מייחלים.״