"ארבע שעות ביום" מאת אוריין צ'פלין מביא לראשונה את קולן של האימהות בקיבוצים, שנאלצו להיפרד מילדיהן ולמסור את תפקידן למטפלות בבית הילדים. דרך שלושה-עשר מונולוגים מרגשים, נחשף עולמן הפנימי של אותן נשים שזכו לבלות עם ילדיהן רק ארבע שעות ביום. הספר מתאר את תחושות הפרידה, הניתוק והקשר המורכב עם הילדים, ומציע מבט חדש על מודל החינוך המשותף. מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של הקיבוצים, במורכבות של תפקידי אימהות ובחוויות נשיות ייחודיות. הספר כולל גם אחרית דבר של פרופ' אריאלה פרידמן, שמוסיפה רובד אקדמי מרתק לדיון. אוריין צ׳פלין, בת קיבוץ בעצמה, מצליחה לשלב כתיבה תיעודית מרתקת עם ניתוח רגשי עמוק, ומזמינה את הקוראים למסע אל נבכי חיי הקיבוץ והאימהות שבו.

רבות כבר דובר בחינוך המשותף בקיבוצים, אבל כמעט ולא דובר על האימהוֹת במודל הייחודי הזה. כל תפקידי האימהוּת המסורתיים נמסרו לידיים אחרות: רחצה, הלבשה, האכלה, השכבה לישון והשכמה בבוקר, טיפול בילד חולה. את הכול עשתה המטפלת בבית הילדים, שבידיה הופקדה למעשה הסמכות האימהית.מה מרגישה אמא שפוגשת את ילדיה לזמן קצוב, ארבע שעות ביום? כיצד חוו האימהות הללו את המציאות של הפרידה והניתוק? כיצד הושפע הקשר שלהן עם ילדיהן?בשלושה-עשר מונולוגים מרתקים ומרגשים, המבוססים על שיחות שקיימה אוריין צ'פלין עם נשים בנות דורות שונים מכל התנועות הקיבוציות, נפרשים חייהן כאימהות בקיבוץ.לספר מצורפת אחרית דבר מאת פרופ' אריאלה פרידמן, מחברת הספר מחוברות – אימהות ובנות.אוריין צ׳פלין, בת קיבוץ שריד. אמא, מרצה לתקשורת המונים, עוסקת בכתיבה תיעודית ועריכת תוכן. יזמית הסרט התיעודי הסוד בבקבוק.