לאורך הדורות קלט עם ישראל גרים רבים על ידי גיור עבדים ושפחות, באפיק שניתן להגדיר אותו "הכניסה האחורית של היהדות". בדומה לשאר העולם העתיק, גם כלכלת החברה היהודית נזקקה לשימוש בעבדים, ועובדה זו משתקפת היטב במקורות, הן הספרותיים והן הארכאולוגיים.מן המקורות משתמע שעבדים נוכרים אשר נרכשו על ידי בעלים יהודים חויבו לעבור תהליך בעל אופי של המרה דתית – תהליך אשר כלל את מילתם של העבדים ממין זכר.נושא העבדות גורם לאי-נוחות אצל חוקרים מודרניים רבים, המעדיפים להתעלם ממנו. אין בכך כדי לשנות את מסקנותיו של מחקר זה: עבדים ועבדים משוחררים, זכרים ונקבות, היוו חלק אינטגרלי של החברה היהודית ושל העם היהודי בתקופת המשנה והתלמוד.למחקרנו מצורף הנספח "רבי ואנטונינוס – אילוצים בעריכת המשנה" אשר מסביר כיצד החיים תחת עינו הפקוחה של השלטון הרומי השפיעו על עריכת החומר שנכלל במשנה. על פי הכלל "חכמים היזהרו בדבריכם" העלימו העורכים נושא מסוכן דוגמת חובת מילת העבדים הנוכרים – מעשה שדינו היה עונש מוות על פי החוק הרומי.