"בחיי" מאת פוצ'ו הוא מסע מרתק אל תוך חיי צבר אמיתי, שנולד לתוך משפחה שהגיעה לארץ בחוסר כל בתל אביב של שנות ה-20 והצליח להתגבר על אתגרים רבים. דרך עיניו של פוצ'ו, אנו נחשפים לסיפורו של נער שחלם להיות איכר עברי, ונאלץ להתמודד עם המציאות המורכבת של ישראל בתקופת מלחמת העצמאות. הספר מעניק הצצה נדירה לחיי היומיום והמחשבות של לוחמי הפלמ"ח, תוך תיאור אותנטי של הקרבות, רגעי המתח וההומור הייחודי ששרר בקרב הלוחמים. זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין בהיסטוריה הישראלית, בתרבות הצבר ובסיפורי גבורה אישיים שנכתבים בגוף ראשון. "בחיי" הוא לא רק סיפור חיים, אלא גם תיעוד חי של תקופה משמעותית בהיסטוריה של מדינת ישראל. חובבי אוטוביוגרפיות והיסטוריה ישראלית לא ירצו להחמיץ את הספר הזה.

בחיי - קורות חייו של צבר מצוי לפנינו אוטוביוגרפיה של צבר שהוריו הגיעו ארצה בחוסר כול והתגוררו בשנתם הראשונה במטבחו של קרוב רחוק בתל אביב. האב, נגר במקצועו, עשה חיל בעבודתו, הקים בית חרושת לתריסים מתקפלים ובנה עשרות בתים משותפים. הבן, פוצ'ו, שגדל עם עוד שתי אחיות, חלם ברוח התקופה להיות איכר עברי והלך ללמוד בגימנסיה הרצליה במגמה החקלאית. מחנך הכיתה היה המהנדס משה צדק אשר בשנים הבאות כיכב בספריו של פוצ'ו בשם המורה שמילקיהו.מלחמת העצמאות תפסה את פוצ'ו בשנת הלימודים האחרונה. מחלקת החינוך הקדימה את בחינות הבגרות ופוצ'ו יחד עם בני מחזורו התנדב לפלמח ונלחם בעמק הירדן ובנגב. הספר 'בחיי' מתאר את הקרבות מנקודת מבט של חייל רגלי, היודע לתאר, פרט למהלכי הקרב, גם את ההווי המיוחד של רוח הפלמח המלווה את הלוחמים במתיחות ובתעלולים. הספר מסתיים בתום המלחמה, בה משתתפת מחלקתו של פוצ'ו בטקס מיוחד במלאות שנה לקרבות שנערכו במשמר העמק. במסדר הצבאי שנערך באותו מעמד נמנה המחבר עם הכיתה היורה את מטחי הכבוד. הוא כמעט נשלח לבית סוהר כי לא הייתה לו סבלנות לשמוע את כל הנאומים הארוכים וירה כדור באוויר.עכשיו אתם מבינים מדוע בן גוריון החליט לפרק את הפלמח?