בתור בן אדם שבכל רגע נתון יש לו בראש בערך עשרים רעיונות לסיפורים, טוויסטים בעלילה, סיפורי אהבה ודרכים שבהן אפשר גם להרוג את הדמויות הראשיות וגם להמשיך בעלילה, היה לי קשה לכתוב ספר עם קו עלילה רציף. לקח לי זמן רב להבין שבשלב הזה של חיי אני עוד לא בנויה לזה, ושהגיע הזמן לחפש דרך אחרת לכתוב. בסופו של דבר 'גלים', ספר סיפורים קצרים, אפשר לי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, אבל הפעם לעשות את זה בצורה נכונה. אז איך אפשר לתמצת את כל המהות של 'גלים' לעשרה משפטים על גב ספר? אפשר לכתוב שהוא ספר סיפורים ריאליסטיים, אפשר לכתוב שהוא התרופה למכה, ואפשר לכתוב גם, מנקודת מבט לא משוחדת כלל, שזה אחד מהספרים הכי טובים שראיתי (וכתבתי, בלי שום ספק). נסי בן דיין, תלמידת כיתה י', התחילה לכתוב ספרים בגיל אחת-עשרה ואת 'גלים' כתבה ופרסמה בגיל חמש-עשרה. מחלה גנטית שחלק מהשלכותיה הם כאבים בהליכה מרובה, הובילה את נסי לשבת מרבית זמנה בכיסא גלגלים. המחלה דחפה אותה לחפש דרך אחרת לבטא את עצמה, וכך מצאה את המילה הכתובה.