יש רגע שכולם מכירים. אתה באמצע משהו, עבודה, נהיגה ופתאום אתה מרים את הראש. עברה שעה. לא הרגשת אותה. הזמן היה שם, אבל אתה לא היית בתוכו. הספר הזה קורא מחדש את סיפור גן עדן, לא רק כחטא ועונשו, אלא כתיאור של מה שקרה לאדם מאז ועד היום. איך הפכנו לבני אדם, מה אבד ומה נשאר. מן האיסור הראשון ועד "הנני" של אברהם נמתח חוט אחד, החיפוש אחר אותם רגעים שלמים שאיבדנו. והגירוש, מסתבר, לא היה אסון, אלא התנאי לאהבה, ליצירה ולמשמעות. הספר מחפש את אותם הרגעים דרך הסיפורים הראשונים: אדם וחוה, קין והבל, נח והמבול והקשת שהגיעה אחריו. איך חיים אחרי היציאה מגן העדן. לא כדי לשוב אליו, אלא כדי ללמוד איך לשאת את היעדרו. ולמצוא דווקא בתוך ההיעדר עצמו דרך חדשה להיות נוכחים, לאהוב ולזכור. אין כאן דרשה ואין מוסר השכל. יש הזמנה להביט מחדש בסיפור המוכר מכולם ולגלות בו את עצמנו. הספר נכתב מתוך קריאה צמודה ומעמיקה בטקסט המקראי, תוך שהוא משתמש באופן טבעי בשפה ובמושגים של פילוסופיית הקיום. שוב ושוב, הוא נוגע במקומות שהוגים גדולים כבר עמדו בהם: הבושה שתלויה במבט אצל סארטר, החרדה כ'סחרחורת החופש' ביטויו המפורסם של קירקגור, המוות שנותן לרגע משקל אצל היידגר, ה'הנני' של לוינס. הספר בוחר שלא להעמיס עליכם ציטוטים אקדמיים ומראי מקום יבשים, אלא להשתמש במושגים המוכרים הללו כגשר, כדי להראות כיצד הסיפור המקראי עצמו הכיל בתוכו את אותן התובנות הקיומיות העמוקות אלפי שנים לפניהם.