משני קצוות העולם הגיעו שתי משפחות אל חופי תל אביב הצעירה – כשני נהרות הזורמים לים. בבית אחד ברחוב זרובבל נקשרו חייהם של משפחות חייבי וסגס בחוטי אהבה, תשוקה ואובדן. זהרה חייבי, שחותנה בצנעא בגיל שמונה, נמלטה מבעלה וגורשה מתימן; רגינה סגס, משרתת שנישאה לאדונה בחאלב, ולאחר מותו גנבה את הגבול לישראל עם ילדיה הקטנים; ורחל בתה, שנשבתה בקסמו של יחיאל חייבי החולה, ומצאה עצמה נשאבת לאהבה גדולה, על אף סופה הידוע מראש. ״הבית בקצה הים״ הוא סיפור על נשים הנושאות את כאבן ואת כוחן מדור לדור – שיר געגוע לבית שהיה, ולכוח הנשי הקדמוני הממשיך לפעום בו.