ב־25 באוקטובר 1973 בשעה 07:00 פסק הירי. שקט השתרר בחזית הדרום, "שקט מוזר, שקט צורם באוזניים".האם המלחמה הוכרעה? עיני הלוחמים סיפרו משהו אחר. רבים חשו הקלה אבל לא חדוות ניצחון. בקריה בתל אביב נסגר חדר המלחמה ב"'בור". המפקדים ידעו שבאה שעת חשבון הנפש. גם הציבור ביקש תשובות על שאלות קשות. ביניהן: מי בכלל ניצח? בימים שקדמו להפסקת האש נשלחו כוחות צה"ל לעוד מאמץ אחרון של הכרעה. הם חיפשו תמונת ניצחון שתמחק את זכר המפלה של הימים הראשונים ותחקוק את המלחמה כהצלחה שהושגה למרות תנאי פתיחה קשים. דגל ישראל מונף בכיכר המרכזית של העיר סואץ היה יכול לספק תמונה כזאת; מהלך שיביא לנפילתה של איסמעיליה היה אפשרות נוספת; לא כל שכן כניעתה המוחלטת, הסופית, של הארמיה השלישית המכותרת. בספר הכרעה מלווה ההיסטוריון עמירם אזוב את צה"ל בימי הלחימה האחרונים בחזית הדרום: בדיונות של המדבר האפריקאי, בסבך של החיץ החקלאי, ברחובות ובסמטאות של סואץ, בחמ"לים ובדיונים המדיניים. אזוב בוחן את דברי המדינאים, חוקר את התנהגות המצביאים ומגיע עד לחייל ההולך בראש הטור. החייל המסכן את נפשו רק שעות ספורות לפני שהמלחמה נגמרת. ד"ר עמירם א