אני יודע מה עובר לכם בראש למשמע המילה "דיסקוטק": ריקודים, אלכוהול, אווירה עליזה. אבל הדיסקוטק שמרצד כרגע בזיכרונותיי הוא מקום שבו המוזיקה הקצבית הוחלפה בכדורים שורקים ובהדי פיצוצים של רימוני רסס, אפקטים של מכונות עשן התחלפו בערפל כבד וברשפים של ירי, ואת מקומה של תחושת השחרור תפסה תחושה של פחד מצמרר.זה היה הדיסקוטק בשכם – מוצב פלוגתי של הצנחנים שקיבל את שמו מתפקידו המקורי של המתחם. בליל חורף קר הותקף המוצב במפתיע על ידי חוליית מחבלים שפתחה באש רצחנית מטווח קצר בנסותה לחדור לתוכו.הגעתי אל המקום בעיצומו של הקרב, והחלטתי לצאת אל התופת ולחתור למגע עם המחבלים עד לחיסולם או עד לנפילתי.במקביל לסיפורו של הקרב במוצב הדיסקוטק, חושף הספר את סיפורי ה"קרבות" המתחוללים גם בראשם של לוחמים ומפקדים שנתונים בסכנת חיים ממשית, ונקרעים בין הפחד מפני המוות לבין הבושה מאי חתירה למגע. לעיתים, אותה בושה היא שמניעה אותם לקום ולהסתער קדימה בגבורה.