מָאיָה וְשִׁירָה הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָן לְעוֹד יוֹם שִׁגְרָתִי, אוֹ לְפָחוֹת כָּךְ הֵן חָשְׁבוּ... הֵן הֶחֱלִיטוּ לָלֶכֶת לְשַׂחֵק בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים, אַךְ הֵן לֹא תֵּאֲרוּ לְעַצְמָן שֶהַדֶּרֶךְ תִּהְיֶה כֹּה גְּדוּשָׁה בְּהַפְתָּעוֹת. "עַל הַדֶּרֶךְ" הֵן מְשַׁתְּפוֹת פְּעֻלָּה, מְגַלּוֹת תְּבוּנָה, וְעוֹזְרוֹת לַזּוּלָת, וְכַמּוּבָן שֶבְּסוֹפוֹ שֶל דָּבָר זֶה מִשְׁתַּלֵּם לָהֶן. הַרְפַּתְקָאוֹת מָאיָה וְשִׁירָה הִנּוֹ רוֹמָן גְּרָפִי מְנֻקָּד, הַמְּשַׁלֵּב בְּתוֹכוֹ מִשְׂחֲקוֹנִים קְטַנִּים, וּמֻתְאָם לְרֵאשִׁית קְרִיאָה. הַסֵּפֶר עָשִׁיר בְּתֹכֶן וִיזוּאָלִי לְצַד מִשְׁפָּטִים קְצָרִים וְקַלִּים לִקְרִיאָה, וְכָךְ מוֹשֵׁךְ אֵלָיו קוֹרְאִים צְעִירִים וּמְשַׁפֵּר עֲבוּרָם אֶת חֲוָיַת הַקְּרִיאָה.