חמלה מקומטת משרטט באיכות פיוטית-תיעודית רבדים מאופקים ברגעים של שגרה יום יומית מקומטת. הספר לוחש מציאות בקול מאופק, אך מדויק. כל פרק ברומן הוא סיפור בפני עצמו, כל סיפור הוא כמו הצצה – לפעמים חלון קטן, לפעמים חרך – אל חיים שלמים המסתתרים בין שורות, והסיפורים מחוברים ביניהם ברשת עדינה. כתיבה חכמה ונוקבת, הנעה ביו פרוזה לשירה, תובעת מהקורא שימת-לב. תוכן אישי-אוניברסלי השוזר עובדות, בדיה, זיכרון ודמיון בקול ייחודי של הסופרת, נסוך בכנות אינטימית וקסם, מהדהדים מציאות של המובן-מאליו בעולם רווי-תקשורת, אך חסר קשר אישי אנושי ממשי. והקורא מקשיב למחשבות הפרטיות במסע בין תחנות של חיים. כמו מכתב סגור שמישהו משאיר על שולחן – ומי שיפתח, ימצא בו אמת.