לֹא הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לְיַלְדֵי בֵּית הָעֵץ בִּתְחִלַּת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים: שָׁנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁהִיא רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל יוֹאָב, מַאיָה נִפְגַּעַת מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה, וְאִיתַי, אָח שֶׁל אָמִיר, נִשְׁלָח לְבֵית סֵפֶר אַחֵר. כְּשֶׁאִיתַי נֶעֱלָם, הַחֲבוּרָה מְבִינָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָקַחַת אֶת הָעִנְיָנִים בַּיָּדַיִם. זֶה הַזְּמַן לְהַכְרִיז עַל שְׁבִיתָה אִיטַלְקִית, וְגַם אִם שַׂר הַחִנּוּךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לֹא מַצְלִיחַ לַעֲזֹר, הֵם כְּבָר יִמְצְאוּ פִּתְרוֹן מִשֶּׁלָּהֶם. כִּי אִם לְיַלְדֵי בֵּית הָעֵץ יֵשׁ מַטָּרָה טוֹבָה, הֵם לֹא יְוַתְּרוּ אַף פַּעַם! פְּרוֹיֵקְט יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ שֶׁל יָאיָא (הַדָּג נָחָשׁ) וְרַן כֹּהֵן אַהֲרוֹנוֹב הָפַךְ תּוֹךְ זְמַן קָצָר לְתוֹפָעָה יִחוּדִית בַּתַּרְבּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית לִילָדִים. הַסְּפָרִים בַּסִּדְרָה — מִבְצַע חֻרְשָׁה וּלְשַׁחְרֵר אֶת כְּפִיר — הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר וְנִבְחֲרוּ לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ; הַהַצָּגָה, הָאַלְבּוֹמִים הַמּוּזִיקָלִיִּים וְהַמּוֹפָע עִם מֵיטַב הַמּוּזִיקָאִים בָּאָרֶץ זָכוּ לִשְׁבָחִים; סִדְרַת הַטֵּלֵוִיזְיָה זָכְתָה בִּפְרַס הָאָקָדֶמְיָה לְטֵלֵוִיזְיָה. יַלְדֵי בֵּית הָעֵץ — יֶלֶד לֹא רָגִיל, הַסֵּפֶר הַשְּׁלִישִׁי בַּסִּדְרָה, מְלֻוֶּה גַּם הוּא בְּאִיּוּרָיו שֶׁל יָנִיב שִׁמְעוֹנִי, מִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל.