7 באוקטובר 1973 היה היום הקשה ביותר במלחמת יום הכיפורים, בו כיבוש רמת הגולן על ידי הסורים נראה כאפשרות מעשית. ובכל זאת, בערבו של היום, בעקבות תבוסת צבאו בקרב על נפח, החליט נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, לבקש מברית המועצות שתשיג עבורו הפסקת אש ברמת הגולן. אבות רבים היו לניצחון הדרמטי של צה"ל בנפח ביום השני למלחמה, אבל החשוב בהם היה גדוד השריון במילואים 266, הכוח הישראלי הראשון שעלה לרמת הגולן אחרי תחילת המלחמה על מנת לתגבר את כוחות הצבא הסדיר שקרסו תחת המתקפה הסורית במרכז הרמה. במשך 12 שעות היווה הגדוד את הכוח הגדול ביותר, ולפרקים היחיד, שבלם את הכוחות הסוריים שאיימו לכבוש את אזור נפח, וזאת כאשר הוא נלחם עם טנקים לא תקינים, עם מעט תחמושת, עם אנשי צוות שרבים מהם לא הכירו זה את זה וללא סיוע אווירי או ארטילרי. קרבות הגבורה של הגדוד, המסופרים כאן לראשונה, מנעו מהסורים לממש את תוכניתם להתקדם אחרי כיבוש נפח מערבה, לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן, וצפונה, להשמדת הכוחות שלחמו תחת פיקודה של חטיבה 7 בעמק הבכא, בצורה שהייתה חורצת את גורל מרכז הרמה וצפונה להיכבש על ידם עוד בסיום היממה הראשונה למלחמה.