יהדות צ'כיה ומוֹרביה נכחדה כמעט כולה בשואה, וכמעט כל המעטים ששרדו התפזרו אחרי המלחמה על פני העולם. לנרצחים לא נותרו לא קבר ולא מצבה. משהו ממורשתם נותר בספרות הרבנית, בתשמישי קדושה, בחפצי אמנות, במבנים שנשתמרו, ביצירות ספרות ובארכיונים. ומה יודעים הישראלים על השבט הקטן של יהדות צ'כיה ומורביה? כמעט לא כלום. קפקא והגולם, במקרה הטוב. רות בונדי, העיתונאית, הסופרת והמתרגמת הגדולה, מציגה את ההיסטוריה של יהודי צ'כיה בדרך מיוחדת – שילוב של עדות אישית, זיכרונות, מחקר ארכיוני וקטעי ספרות – ומזווית מיוחדת, המעמידה במרכז נושאים שנחשבים בדרך-כלל שוליים: ירושה משפחתית, על תולדות השמות של יהודי מרכז אירופה; סעודות אלוהיות, על היחס בין אמונה לאוכל אצל יהודי צ'כיה; בינינו ובין עצמנו, על שפת הדיבור של יהודי צ'כיה; ושורשים נודדים, על הדמיון והשוני בין צ'כים ליהודים, בין צ'כיה לישראל ועל יהודי צ'כיה בישראל. מכל אלה עולה תמונה עשירה, מלאת חיים וצובטת לב, החורגת הרחק אל מעבר להגדרתם הצרה של הנושאים. הספר מלווה באיוריו של יז'י סליבה, מגדולי המאיירים הצ'כים. רות בונדי נולדה בפראג ב-1923, שרדה בימי מלחמת העולם השנייה כמה מחנות ריכוז, וב-1949 עלתה לישראל. פרסמה עשרות ספרים ותרגומים פרי עטה. כלת פרס סוקולוב לעיתונות, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.