סיפורה של עדה יונת והריבוזומים שלה, נראה לי מופלא באמת וראוי שיסופר לכל העולם, החלטתי שאני אספר את הסיפור הזה למרות החובבנות המדעית שלי.בימים שעדה שהתה בישראל והיה לה פנאי בשבילי, ישבנו, ושעות ארוכות עדה סיפרה לי את סיפור חייה ועבודתה. ראיינתי את בני משפחתה ומקצת מחבריה לעבודה ונתגלתה לפני מסכת חיים מופלאה, של אישה יחידה במינה.מרגע שהכרתי את עדה יונת ועקבתי אחר עבודתה, הייתי בטוח שביום מן הימים היא תזכה בפרס הנובל, הייתה לי מזימה קטנה, תכננתי שאסיים את הספר עם קבלתה את הפרס ואז אוציא אותו לאור בארץ ובעולם בכל השפות, הספר ייחטף ואני ארוויח מיליונים, שאת מחציתם לפחות, אתרום למחקריה של עדה.עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009, חיכיתי אחת-עשרה שנים, ועדה עדיין עסוקה עד למעלה ראש, בנסיעות ובהרצאות בכל קצווי העולם, תוך שהיא ממשיכה בעבודתה המדעית, ואיני יודע מתי היא תתפנה לכתוב את ספרה...הספר הנוכחי, הוא פריין של שלוש שנות כתיבה. מאז, התקדמה עדה בעבודתה, ובשנים מאז, שקיבלה את הפרס, חלו התפתחויות רבות במדע וברפואה בעקבות תגליותיה. אולי היא ואולי אחרים יעבירו/יתארו את פועלה בספר נוסף, ומן הסתם בספרים נוספים. אני אסתפק בהבאת הסיפור של עדה, מילדותה, ועד ימי קבלת פרס הנובל. ולהקורא ינעם.