אחד השרים, בהפגנת ידידות כלפיי, גילה תשוקה לספר לי כי חיל האוויר מתאמן לקראת הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. מדוע שאחזיק במידע הקריטי הזה? החלטתי כי אפילו לצנזורה הצבאית לא אמסור את הידיעות המסווגות לאישור, לבל ידלפו ויסכנו את חיי חיילינו. רק כששמענו ברדיו שהכור הופצץ, הרשיתי לעצמי להתפאר בפני רעייתי, ובפניה בלבד: "ידעתי". יעקב אחימאיר היה שם, באולפן הטלוויזיה, כשיצחק רבין הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה ב-1977; הוא היה בגבעות השומרון כשבגין הצהיר במיקרופון שלו ש"יהיו עוד הרבה אלוני מורה"; הוא שמע בשיחה אינטימית עם פרופ' בן ציון נתניהו את דעתו על בנו בנימין כשהתמודד על ראשות הממשלה, ואפילו הספיק להיפגש עם בן גוריון ולספוג ממנו הערה פוגענית. פניו של אחימאיר וקולו הנמוך והחם הגיעו לכל בית בישראל בחמשת העשורים האחרונים, כעיתונאי בולט ובכיר ברשות השידור. רק מעטים יודעים שכל חייו חי בצל: צילו של אביו, אב"א אחימאיר, האיש שהצית את המרד בשלטון הבריטי אך הוקע על ידי שלטון מפא"י לאחר ששמו נקשר לרצח ארלוזורוב – ממנו זוכה כליל. האיש שהכיר לפני ולפנים את אחורי הקלעים של הפוליטיקה הלאומית מספר על המאבקים