רק אתמול שוחרר ראובן אברג'ל בן העשר ממעצר. שוטרים שוב האשימו אותו בגניבה. בגלל הקור העז והרעב בקושי ישן בלילה, והבוקר עליו לעזור לאימו לכבס את המצעים של משפחת ביבס ברחביה. אם יהיה לו מזל תלך גברת ביבס מהבית והוא יוכל לדבר עם ליאורה על הספרים שקראו ולהתכבד בעוגיות ובתפוחים. ליאורה דווקא נחמדה, אבל איך זה שלו אין כלום ולה יש הכול? אימו אומרת שככה נקבע בשמים, וראובן חושב שכך קבעו בני האדם. כחמש-עשרה שנה מאוחר יותר ראובן וחבריו משכונת מוסררה מקימים את תנועת הפנתרים השחורים . הם זועקים את כאבם של יושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח ותובעים מהממשלה לדאוג לדיור הולם, חינוך איכותי ועבודה מכַבדת לכולם! להפגנות הסוערות של הפנתרים השחורים מצטרפים אלפי ישראלים. השלטון בישראל חושש ממהפכה ומחפש כל דרך לדכא את ההתקוממות. ראובן אברג'ל שותף עד היום כמעט לכל המאבקים החברתיים בישראל. הוא ניצל את ניסיון חייו כילד בסיכון ובמשך שנים רבות עבד 'כמדריך חבורות רחוב' והציל עשרות אם לא מאות ילדות וילדים שהידרדרו לסמים ולפשע. עם רבים מהם הוא בקשר עד היום – הם חבים לו את חייהם. תמר ורטה-זהבי כותבת לנוער מתוך תודעה חברתית עמוקה, ומציגה בספריה סיפורי חיים של לוחמי צדק. ספרה 'פנתר שחור' מתאר פרק חשוב ומרתק בקורות החברה הישראלית. פרק שהדיו נמשכים עד היום.