הספר שלפניכם הוא סיפור מופלא על גן עדן אבוד. תור זהב שהתקיים המשך 6,000 שנה, מזמן התחלת החקלאות והמעבר לכפרים, ועד הקמת הערים ותחילת ההיסטוריה לפני 5,000 שנה. מתברר שבפריהיסטוריה התקיימו בישראל תרבויות מטריארכליות שהאמינו באלוהות אישה ("האם הגדולה") שהונהגו על ידי נשים כוהנות. זה היה פרק זמן ארוך שבו לא היו מלחמות ואין בהן עקבות להרס. במקום זאת נמצא סחר חליפין פורה ושיתוף פעולה בין אוכלוסיות. תרבות האלה חיה בשלום עם הטבע, הצמחים והחיות במקום לפגוע בהם, היא קידשה את המלאכות ךוך כדי שירה וריקוד, וקידמה ערכים כגון שלום, אחריות, כבוד ואכפתיות. היא אפשרה לבני אדם ןבנות חווה למלא את תפקידם כמעבדי אנרגיות מהיקום עבור אמא אדמה. נדמה כאילו האם הגדולה חנכה את ילדיה בני האדם לקראת ייסוד תרבות אנושית חדשה שלא מבוססת יותר על נדודים, ציד ולקט, אלא על בניית מרחבים מקודשים - בתים, פיתוח חקלאות ותחילתה של חשיבה מופשטת, שבמסגרתה נתפשה האלה כעיקרון ראשוני ומארגן של הטבע, כפורשת רשת סימפתטית של אהבה וקרבה המחברת בין כל הדברים.