שמעון אבידן מעל בתפקידו להגן על תל-אביבבספרו הופקרו למוות מתאר ומנתח הפילוסוף וההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, את אחת הפרשות הקשות שבכל מלחמות ישראל: קרב הגבורה של קיבוץ ניצנים (ממוקם בין אשדוד לאשקלון) ב-7 ביוני 1948, שנמשך 15 שעות רצופות. בקרב זה תקף הגדוד המובחר בצבא המצרי, מתוגבר בטנקים, במשוריינים, בארטילריה ובמטוסים, 141 מגנים – חלקם טירונים – מצוידים בנשק ובתחמושת באיכות ירודה. במהלך הקרב הארוך והאכזרי לא קיבלו המגנים כל סיוע מחטיבת "גבעתי", שהיתה אחראית לגזרה. אחרי 15 שעות נהרגו 33 מגינים, ביניהם שלוש בחורות, ונפצעו 26. המפקד אברהם שוורצשטיין פקד להיכנע לפני שנהרג. 106 נשבו והוחזרו רק אחרי תשע חודשים. יומיים לאחר הקרב, הפיץ המח"ט, שמעון אבידן, דף קרבי מלא שקרים שעליו חתם ושחבר המשורר אבא קובנר, שבו הוא השמיץ את לוחמי ניצנים על שנכנעו ללא קרב. אחרי המלחמה לא העניקה מערכת הביטחון לקיבוץ את אות מלחמת הקוממיות, ילדי הקיבוץ, רבים מהם יתומי מלחמה, ספגו בוז וקלס כשהתגייסו לצה"ל, על שבאו מקיבוץ "שנכנע ללא קרב". ד"ר אורי מילשטיין חושף בספרו את הפוליטיקה המזוהמת של מפקדי חטיבת "גבעתי", ובייחוד של מפקד החטיבה, שמעון אבידן, ושל קצין ההסברה, (הפוליטרוק) המשורר אבא קובנר. הוא חושף גם חובבנות צבאית של שמעון אבידן ואנשי מטהו, שלא הבינו כי הצבא המצרי יתקדם לתל-אביב דרך כביש החוף; שלא הבינו שקיבוץ ניצנים היה 'קוץ בתחת' לצבא המצרי בדרכו לתל-אביב, ושביקשו להסתיר את מחדליהם על-ידי השמצת לוחמים שלחמו עד הכדור האחרון, ששלושים ושלושה מהם נהרגו כאמור, ומאה ושישה ישבו בשבי המצרי במשך תשעה חודשים. ד"ר אורי מילשטיין, חוקר את מלחמות ישראל במשך כשישים שנה, מאז חקר את פרשת הל"ה כתלמיד תיכון, ואחרי ארבע שנים מונה להיסטוריון של הצנחנים, כצנחן בשירות חובה. הוא פרסם בין היתר ארבעה כרכים על מלחמת העצמאות, שתורגמו לאנגלית, ארבעה כרכים על ההיסטוריה של הצנחנים, ביוגרפיה ביקורתית על יצחק רבין, וספר על עלילת הדם בדיר יאסין, שתורגם לאנגלית, ספר על תיאוריה צבאית שתורגם לאנגלית ומאות מאמרי ביקורת והגות. ד"ר מילשטיין התפרסם בישראל ובעולם כמי שחותר להגיע לחקר האמת, גם כאשר היא בלתי נעימה, למושאי מחקרו, ועל כך הוא משלם מחיר כבד בהחרמה מצד הממסד הצבאי והאקדמי בישראל.

שמעון אבידן מעל בתפקידו להגן על תל-אביבבספרו הופקרו למוות מתאר ומנתח הפילוסוף וההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, את אחת הפרשות הקשות שבכל מלחמות ישראל: קרב הגבורה של קיבוץ ניצנים (ממוקם בין אשדוד לאשקלון) ב-7 ביוני 1948, שנמשך 15 שעות רצופות. בקרב זה תקף הגדוד המובחר בצבא המצרי, מתוגבר בטנקים, במשוריינים, בארטילריה ובמטוסים, 141 מגנים – חלקם טירונים – מצוידים בנשק ובתחמושת באיכות ירודה. במהלך הקרב הארוך והאכזרי לא קיבלו המגנים כל סיוע מחטיבת "גבעתי", שהיתה אחראית לגזרה. אחרי 15 שעות נהרגו 33 מגינים, ביניהם שלוש בחורות, ונפצעו 26. המפקד אברהם שוורצשטיין פקד להיכנע לפני שנהרג. 106 נשבו והוחזרו רק אחרי תשע חודשים. יומיים לאחר הקרב, הפיץ המח"ט, שמעון אבידן, דף קרבי מלא שקרים שעליו חתם ושחבר המשורר אבא קובנר, שבו הוא השמיץ את לוחמי ניצנים על שנכנעו ללא קרב. אחרי המלחמה לא העניקה מערכת הביטחון לקיבוץ את אות מלחמת הקוממיות, ילדי הקיבוץ, רבים מהם יתומי מלחמה, ספגו בוז וקלס כשהתגייסו לצה"ל, על שבאו מקיבוץ "שנכנע ללא קרב". ד"ר אורי מילשטיין חושף בספרו את הפוליטיקה המזוהמת של מפקדי חטיבת "גבעתי", ובייחוד של מפקד החטיבה, שמעון אבידן, ושל קצין ההסברה, (הפוליטרוק) המשורר אבא קובנר. הוא חושף גם חובבנות צבאית של שמעון אבידן ואנשי מטהו, שלא הבינו כי הצבא המצרי יתקדם לתל-אביב דרך כביש החוף; שלא הבינו שקיבוץ ניצנים היה 'קוץ בתחת' לצבא המצרי בדרכו לתל-אביב, ושביקשו להסתיר את מחדליהם על-ידי השמצת לוחמים שלחמו עד הכדור האחרון, ששלושים ושלושה מהם נהרגו כאמור, ומאה ושישה ישבו בשבי המצרי במשך תשעה חודשים. ד"ר אורי מילשטיין, חוקר את מלחמות ישראל במשך כשישים שנה, מאז חקר את פרשת הל"ה כתלמיד תיכון, ואחרי ארבע שנים מונה להיסטוריון של הצנחנים, כצנחן בשירות חובה. הוא פרסם בין היתר ארבעה כרכים על מלחמת העצמאות, שתורגמו לאנגלית, ארבעה כרכים על ההיסטוריה של הצנחנים, ביוגרפיה ביקורתית על יצחק רבין, וספר על עלילת הדם בדיר יאסין, שתורגם לאנגלית, ספר על תיאוריה צבאית שתורגם לאנגלית ומאות מאמרי ביקורת והגות. ד"ר מילשטיין התפרסם בישראל ובעולם כמי שחותר להגיע לחקר האמת, גם כאשר היא בלתי נעימה, למושאי מחקרו, ועל כך הוא משלם מחיר כבד בהחרמה מצד הממסד הצבאי והאקדמי בישראל.