שלוש פעמים נקבר מאיר בינט, המרגל הישראלי שהתאבד יום לפני תחילת משפטו בכלא המצרי בדצמבר 1954. בפעם הראשונה הוא נקבר בחשאי בבית קברות באיטליה שאליו הועברה גופתו. חמש שנים מאוחר יותר, שוב בטקס חשאי שנועד לטשטש כל קשר בינו לבין מדינת ישראל, הגיע ארונו מאיטליה והוא נקבר בהר הרצל בירושלים. הקבורה השלישית של זיכרו נמשכת מאז ועד היום. בעוד לוחמים מסוגו של אלי כהן זכו להצחה ממלכתית מרשימה והפכו לחלק ממורשת הגבורה של מדינת ישראל, זכרו של בינט, קצין מודיעין שנלכד במצרים, נעלם במעמקי התודעה הציבורית. מעטים זוכרים היום את מאיר בינט. הכרוניקה העיתונאית מגדירה אותו כמרגל שנתפס עם הצעירים היהודים שפעלו במצרים במסגרת מה שהוגדר כ"עסק הביש", עונה קשות ושם קץ לחייו בתא שבכלא. אבל הוא לא היה רק מרגל. מעקב אחרי תחנות חייו הסוערים – נער שנמלט מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון ובהמשך פעל בשליחות סודית באנגליה ובאיטליה במסגרת הגדעונים, באיראן ובמצרים – מראה שאכן היה לוחם וחולם. הוא סיפק אמנם מידע רב ערך שסייע רבות למערכת הביטחון של מדינת ישראל, אבל במקביל חלם על שלום עם מצרים ופעל לטובת העם המצרי מתוך חזון שזה המפתח לשלום בים המדינות. סופו בכלא המצרי והיחס המתנכר שהפגינה כלפיו המדינה מעמידים בספק את האופטימיות שהייתה נחלתו.