1972, ויסקונסין. אלישה וֶֶסטרן, דוקטורנטית מבריקה למתמטיקה באוניברסיטת שיקגו, מגיעה באוטובוס לבית חולים פסיכיאטרי ומתאשפזת שם מרצונה. היא רק בת עשרים, ובתיק היד שלה שקית ניילון ובה יותר מארבעים אלף דולר, שהיא מתעקשת למסור לפקידת הקבלה. פרט לדמות ילד שכפּוֹת ידיו מזכירות צורת סנפירים, ודמויות נוספות שרק היא הוזה ורואה, לא מלווה אותה איש; רק זיכרונות ילדותה, תשוקתה למתמטיקה וגעגועיה העזים לאחיה האהוב בובי, שנמצא באיטליה והוא שרוי בתרדמת בעקבות תאונה על מסלול המרוצים. בשבעה מפגשים עם המטפל שלה נפרשׂת תודעתה של אלישה, ואל מולה עולות שאלות בדבר שפיות, תפיסת מציאות, אֵֵבל ואהבה על צורותיה, כמו גם תהיות על אופן ההקשבה הטיפולי וגבולותיו. סטלה מאריס העדין והאלגי מסופר כולו מהזווית של אלישה, והוא החלק השני והמשלים של הנוסע , החלק הראשון, שמסופר מנקודת מבטו של בובי, אחיה הגדול. ביצירה מונומנטלית זו - שחותמת את מפעלו הספרותי של מקארתי, שבו הִִרבה לעסוק בשאלות של גבריות ואלימות - הוא בוחר לראשונה להתמקד באישה ובעולמה. קוֹרמאק מקארתי , שהלך לעולמו בשנת 2023 , נחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקאים בני זמננו. יצירתו תורגמה לעשרות שפות וזיכתה אותו בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס פוליצר, פרס הספר הלאומי ופרס חוג מבקרי הספרות הלאומי. ספריו 'הדרך' ו'קו־אורך דם או אדום של ערב במערב' ראו אף הם אור בסדרה לספרות יפה. "אם המטרה של מקארתי הייתה להמשיך ולהעסיק את הקוראים זמן רב לאחר שסיימו לקרוא את ספרו, הרי שהדבר עלה בידו." לוס אנג'לס בוק ריוויו "בצמד הרומנים החדש נוצר מרחב מרענן המאפשר חילופי רעיונות... הדמויות חושבות ומדברות באופן רציונלי, יומיומי, אינטליגנטי ומטורף — כפי שקורה בחיים עצמם... ולצד הדיאלוגים המצוינים יש אינספור הבחנות יפות." ניורקר