קול גדול דיבר אליי וגילה לי מקום ממנו ניתן לצפות בנתיבי הזמן. ראיתי ילדים משחקים, גולשים לעולמות על גלי הדימיון. ראיתי אנשים בעיני רוחם עולמות דימיוניים, ובמעשיהם שואפים להגשים עולמות אלו במציאות. ראיתי כיצד הם פועלים לפי קול פנימי שמנחה אותם ואיך מעשים שלהם קבעו את מהלכו של העולם. ראיתי כיצד מהות שנכנסת לגוף, הופכת לנשמה ולמרות הצמצום שמגביל אותה, נודדת ממקום למקום כהרף עין, פועלת בכמה מקומות בו זמנית, במימדים אחרים ובאינספור עולמות מדומים. ראיתי כיצד ישויות גדולות, שקשורות אל בני האדם מחוץ למציאות, לומדות להכיר את עצמן מנקודות מבט שונות. ראיתי את אשליית הזמן, הכוח, הגודל, הלידה והמוות. ראיתי שברירי, דומה לבועת סבון, בו מתקיימת המציאות, גופים חיים בו ונשמות באות ועוזבות. ראיתי את סיבלם האינסופי של אלה שיצרו את העולם, סבל שאותו הם מנסים להפחית באמצעות לימוד במציאות, לה הם קוראים ׳אשליה׳. ראיתי מראות רבים. אינסוף נותרו נסתרים. מסעותיי לימדו אותי כי האהבה מחברת אותי אל מה שנכון לי בעולם, ושימחה והנאה מעידים על דרכי הנכונה. אלה הם מסעותיי עד כה.